אם תהיתם מה יקרה אם אי פעם תקלעו לחללית שתיפול לתוך חור שחור סופר-מסיבי, עכשיו יש לכם הזדמנות לברר: נאס"א השתמשה במחשב-על כדי ליצור הדמיה שממחישה מסע שכזה. הדמיה שכולה צלילה חד-כיוונית מעבר לאופק האירועים, סימון הגבול שמעבר לו אפילו אור אינו מהיר דיו כדי לחמוק מכוח הכבידה של החור השחור. ההדמייה מכווצת כמה שעות לדקה ומומלץ לצפות בה על מסך מלא ולגרור את המסך לצדדים כדי ליהנות מפנורמה של 360 מעלות.
החור השחור הסופר מסיבי שאותו בחרה נאס"א לדמות הוא קשת A*, כלומר זה שממוקם במרכז הגלקסיה שלנו, שביל החלב. בסרטון נפרד, סוכנות החלל האמריקאית יצרה גם הדמיה אשר בה, במקום ליפול אל ליבו של החור השחור הזה, אתם מרחפים סביב אופק האירועים שלו.
איך נראית נפילה אל תוך חור שחור זו אחת השאלות שחוזרות על עצמן, הסביר בהצהרה של נאס"א יוצר ההדמייה ג'רמי שניטמן, אסטרופיזיקאי במרכז טיסות החלל גודארד של נאס"א שבגרינבלט, מרילנד. "הדמיית התהליכים הקשים לדמיון עוזרת לחבר בין המתמטיקה של תורת היחסות להשלכות בפועל ביקום".
ההדמיות נוצרו באמצעות מחשב העל Discover שהפיק נתונים של 10 טרה-בייט תוך חמישה ימים. לצורך ההשוואה, למחשב נייד סטנדרטי ייקח בערך 10 שנים ליצור את אותן הדמיות.
להפוך לספגטי או ליהנות מהנוף
חור שחור הוא גוף בעל מסה עצומה עם דחיסות כה רבה, שעל מנת לברוח ממנה דרושה מהירות אינסופית. זו הסיבה שהם העצמים השחורים ביותר ביקום: שום מידע, לרבות אור, אינו יכול לחמוק מהם.
לחור השחור הסופר מאסיבי שבמרכז הגלגסיה שלנו יש מסה של פי 4.3 מיליון מזו של השמש שלנו. זהו חור שחור כביר ממדים, אם כי ישנם ביקום חורים שחורים מאסיביים בהרבה, עם מסה שוות ערך לפי מיליארד שמשות כשלנו. ואם כבר ליפול לחור שחור, אז עדיף לאחד שהוא כמה שיותר מסיבי. כפי שמסביר שניטמן: "לחורים שחורים בעלי מסה כוכבית, בעלי עד כ-30 מסות שמש, יש אופק אירועים קטנים בהרבה ושם כוחות הגאות עוצמתיים יותר ויכולים לקרוע לגזרים עצמים הרבה לפני שהם מגיעים לאופק האירועים".
במילים אחרות, לו הייתם צוללים קרוב מאוד לחור שחור שכזה, אז לכוחות הגאות היתה השפעה דרמטית על הגוף שלכם: הראש שלכם היה נמשך בעוצמה רבה יותר מאשר הרגליים, והייתם נמתחים לאורך (ונדחסים לרוחב). תהליך זה, שנקרא "ספגטיפיקציה", היה נמשך עם צלילתכם לחור השחור, ולבסוף הייתם נשאבים פנימה כזרם דקיק של אטומים.
הנפילה לתוך חור שחור סופר מסיבי, לעומת זאת, למרות שגם היא תסתיים במוות מזעזע, היא לפחות ממושכת יותר כך שלפחות לפי איך שזה נראה בהדמיה של נאס"א, יש מה לראות.
להלן הסרטון ב-360 מעלות המדמה צלילה לחור השחור הסופר מסיבי (וכאן לינק לסרטון ההסבר שלו)
נקודת האל-חזור
ההדמיות של נאס"א מתחילות במרחק של כ-640 מיליון ק"מ והמסע מתנהל במהירות הקרובה למהירות האור. ככל שהחור השחור ממלא את שדה הראייה, האור מהחומר הסובב אותו הופך חזק יותר. קרוב יותר ליעדנו, נוף הגלקסיה מתעוות ככל שהשפעות הכבידה של החור השחור מעוותות את המרחב סביבכם.
וכך מתגלה האור ממקורות הרקע. מיד מסביב לחור השחור יש טבעת של אור שמתפתלת סביב החור השחור בגלל העקמומיות הקיצונית של החלל שהחור השחור יוצר במסה האדירה שלו. ממש לפני הגעתכם לאופק האירועים אתם נתקלים בענן פחוס של גז לוהט וזוהר. זהו למעשה דיסקת הספיחה שמזינה את החור השחור בעוד ועוד מאסה. מקור החומר הזה עשוי להיות גז ואבק כוכבים בין כוכבי, ואף שיירי כוכבים שהתפרקו.
עם הגעתכם לאופק האירועים, אתם יכולים לנופף לשלום לשאר היקום: מכאן זוהי טיסה חד-כיוונית אל הסינגולריות, הנקודה הזעירה והצפופה באופן אינסופי במרכז החור השחור. באופן מוזר, מי שיצפה בכם מרחוק לא יראה אתכם צוללים מעבר לאופק האירועים.
ההדמייה השניה של נאס"א היא כאמור טיסה סביב אופק האירועים. גם כאן, לפי תורת היחסות של איינשטיין, השפעות הכבידה מעוותות את הנוף אבל גם את הזמן. כי הזמן והמרחב הם חלק מאותו מרקם ביקום. ולכן אם אי פעם תחמקו מהסיבוב המוטרף הזה סביב אופק האירועים, תגלו שהזדקנתם לאט יותר בהרבה, יחסית לאנשים שנותרו מאחור, רחוק מהחור השחור.
להלן הסרטון ב-360 מעלות המדמה מסלול סביב חור שחור סופר מסיבי (וכאן לינק לסרטון ההסבר שלו):
מפחיד ומאיים ככל שהוא נראה, החור השחור במרכז הגלקסיה אחראי במידה רבה לאופן שבו הגלקסיה שלנו התפתחה ונראית כיום. למי שרוצה לדעת עוד, האזינו לפרק על "הסוד האפל של שביל החלב" בפודקאסט סוכן חלל: