חברת ההזנק רדווייר (Redwire) הודיעה אתמול (שני) כי חתמה על חוזה עם הסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים, דארפה (DARPA), לשיגור לוויין ניסיוני בעל מערכת הנעה חדשנית למסלול לווייני נמוך מאוד (VLEO). לפי הערכות, שוק ה-VLEO הגלובלי יגדל במאות מיליארדי דולרים בעשור הנוכחי – וחברות וממשלות ברחבי העולם משקיעות הון בפיתוח הטכנולוגיות המתאימות לו.
לצלם מקרוב – ולשדר את התמונה בקלות
VLEO, כפי שמשתמע משמו, הוא המסלול הקרוב שמתחת למסלול LEO, שבו מצויים רוב הלוויינים סביב כדור הארץ. VLEO הוא מסלול שבין 100 ק"מ מעל גובה פני הים (הגבול שמעבר לו החלל החיצון לפי קו קרמן)ועד ל-400 ק"מ, שזה הגובה שבו טסה תחנת החלל הבינלאומית. למסלול זה שני יתרונות אדירים: לוויין בגובה נמוך יותר יכול לצלם ברזולוציה גבוהה יותר (אך מבלי להפר מבחינה טכנית את ריבונות המדינה המצולמת, שכן טכנית הוא נמצא בחלל) ולתקשר עם הקרקע בצורה מהירה, חלקה וחסכונית יותר (שכן האנרגיה הדרושה לשידור ולקליטה של גלי רדיו עולה עם המרחק בריבוע).
לשני יתרונות אלה יש להוסיף יתרון שלישי, סביבתי: ב-VLEO הגרר האטמוספרי גבוה מאוד, ועצמים במסלול זה ייפלו ויישרפו עד מהרה באטמוספרה – כך שלא צריך לדאוג מהצטברות של פסולת חלל. אלא שהיתרון הזה הוא גם המכשול הגדול ביותר של המסלול: מאחר שהאטמוספרה עדיין צפופה יחסית במסלולים אלה, מולקולות של אוויר מתנגשות ללא הרף בלוויין, מאיטות אותו והוא נופל חזרה לכדור הארץ. לכן על מנת לבטל את השפעת הגרר האטמוספרי ולהישאר במסלול VLEO יש לשרוף דלק ללא הרף.
תחנת החלל הבינלאומית, שטסה על הגבול שבין LEO ל-VLEO, מציתה את מנועיה בערך אחת לחודש. אלא שלוויינים אינם מקבלים אספקה מכדור הארץ, והם ממריאים עם כל הדלק הנדרש להם. כשמדובר בלוויינים הטסים בגובה של כמה מאות ק"מ מגובה פני הים, מדובר במעט מאוד דלק – שכן לוויין יכול לשרוד במסלול כזה במשך כמה שנים טובות מבלי להשקיע כל אנרגיה נוספת.
שוק של 220 מיליארד דולר עד 2027
כדי להגיע לתוצאות דומות ב-VLEO, דארפה יזמה את תוכנית אוטר (Otter) לפיתוח מערכות הנעה חשמליות ששואבות את מעט החמצן מסביב הלוויין ומשתמשות בו כדלק: הדחף נוצר באמצעות אטומים טעונים חשמלית, שמואצים בעזרת שדה חשמלי. אלקטריק פרופולשן לברטורי (Electric Propulsion Laboratory) זכתה במענק פיתוח של דארפה על סך 6.7 מיליון דולר, וחברת פייז פור (Phase Four) זכתה במענק על סך 14.9 מיליון דולר, כדי לפתח מנוע חשמלי נושם-אוויר. רדווייר, שהיא הזוכה העיקרית בתוכנית (בסכומים שלא פורסמו), תשתמש באחד משני המנועים הנ"ל כדי להדגים את הטכנולוגיה בפועל – ולבנות את הלוויין.
הלוויין הניסיוני סברסאט (SabreSat) שרדווייר תבנה יהיה לוויין ביון ותצפית ממשלתי, שינסה לשרוד שבע שנים במסלול נמוך מאוד של 150 ק"מ מעל גובה פני הים. יצוין כי השלוחה האירופית של רדווייר מפתחת לוויין ניסיוני דומה בשם פאנטום (Phantom) עבור סוכנות החלל האירופית.
כמובן, רדווייר אינה לבדה במשחק. לוויינים ב-VLEO כבר ידעו הצלחות, כמו זה שפיתחה בלו קניון (Blue Canyon) עבור מחלקת ההגנה האמריקאית ושרד כמה חודשים. אבל זהו רק קצה הקרחון. חברת סקרי השוק ג'וניפר (Juniper) מעריכה ששוק ה-VLEO, המגלגל היום 17 מיליארד דולר, יצמח ל-220 מיליארד דולר עד 2027 – זינוק של 1,300% ב-3 שנים. אין פלא אם כן שחברות כמו תאלס אלניה ספייס (Thales Alenia Space) ואלבדו (Albedo), לרוב בתמיכה ממשלתית של סוכנויות חלל והגנה, מנסות לפתח ראשונות את הטכנולוגיות המתאימות כדי לשרוד במסלול המאתגר.