החברה הסינית הפרטית דיפ בלו אירוספייס ערכה ביום ראשון, 22.9, ניסוי "דילוג" ראשון לשלב הראשון במרקיע רב-שלבי מסלולי – הניסוי הראשון מסוגו בהיסטוריה של המדינה. אף שהרקטה התרסקה לבסוף, מדובר בצעד חשוב בדרכה של סין אל עבר מרקיעים רב-פעמיים שיאפשרו לה להדביק את פער השיגורים עם ארה"ב ולהוציא לפועל את תוכניותיה למערכי אינטרנט מהחלל.
פיצוץ קטן לרקטה, צעד ענק לתעשיית החלל הסינית
הניסוי נערך בנמל החלל באנר (Banner) שבמדבר גובי במונגוליה. הרקטה שנבדקה היא השלב הראשון במרקיע נאבולה-1 (Nebula-1) שמפתחת דיפ בלו. הרקטה, שמשתמשת בשלושה מנועי קרוסין נוזלי וחמצן, המריאה למשך כשלוש דקות – ואז כובו שניים משלושת המנועים והיא ניסתה לנחות חזרה על משטח הסמוך לכן השיגור.
רגלי הנחיתה נפרשו בהצלחה, והרקטה ריחפה כמתוכן מעל אתר הנחיתה כדי להאט את תאוצתה, אלא שתקלת מחשב גרמה למנוע השלישי להיכבות שניות ספורות לפני הזמן – כך שהרקטה נחתה מגובה רב מדי והתפוצצה. בחברה מדגישים את ההצלחות הרבות של הניסוי, כמו היכולת לנחות על אוטונומית בדיוק של כ-0.5 מטרים בלבד, ומתכוונים לערוך ניסוי דומה בנובמבר. אחר כך יגיע ניסוי לגובה של 100 ק"מ, כלומר שיגור הרקטה לחלל, וניסיון להנחיתה משם.
צפו בסרטון המדהים מהניסוי:
נאבולה-1 הוא מרקיע דו-שלבי, שיהיה מסוגל לשאת 2,000 ק"ג מטען למסלול לווייני נמוך (LEO), ו-8,000 ק"ג בגרסתו המשודרגת. במקביל, דיפ בלו כבר מפתחת את המרקיע הכבד יותר נאבולה-2, שיהיה מסוגל לשאת 20,000 ק"ג למסלול סביב כדור הארץ.
זהו הניסוי השלישי מסוגו שנערך בסין הקיץ. לפני שבועיים, ב-11.9, ערכה חברת לנדספייס ניסוי ברקטה רב-שימושית למרקיע שלה צ'וצ'ה-3 (Zhuque-3). הרקטה נחתה בהצלחה – גם אם מעט רחוק מאתר הנחיתה – אחרי שטסה לגובה 10 ק"מ, בניסוי שכלל גם הצתה מחדש בזמן הטיסה. ואילו ב-24.6 ערכה האקדמיה לתעופת חלל של שנגחאי (SAST) ניסוי בנחיתה אנכית של רקטה לאחר טיסה לגובה של 10 ק"מ. סטרטאפים אחרים שמפתחים מרקיעים רב-פעמיים כוללים את אייספייס, גלקטיק אנרג'י וספייס פיוניר.
יצוין כי הניסוי של דיפ בלו הוא הראשון שנערך בגובה רב עם רקטה המיועדת למרקיע מסלולי – ואם יצליח הניסוי בנובמבר, היא תהפוך לחברה הסינית הראשונה, והחברה הראשונה מחוץ לארה"ב בכלל, שמנחיתה על הארץ רקטות שטסו לחלל.
סין מנסה להדביק את פער השיגורים לארה"ב
קדחת הרב-פעמיות הזאת שאוחזת בסין אינה מקרית: מעצמת החלל מבקשת להגדיל משמעותית את נפח השיגורים שלה, בדומה לאופן שבו נפח השיגורים גדל בארה"ב לאחר מהפכת המרקיעים הרב-פעמיים של חברת ספייס אקס. כך למשל, בשנה שעברה ערכה האנושות 223 שיגורים לחלל, מתוכם 67 סיניים ו-109 אמריקאיים. אך כשקוראים את הנתונים לעומק מגלים שמבין 109 שיגורים אמריקאיים, 98 (90%) מסך כל השיגורים, היו של חברת ספייס אקס – רובם ככולם במרקיע הרב-פעמי שלה פאלקון 9.
בסין הבינו את חשיבות מהפכת "החלל החדש", ובשנים האחרונות הממשל המרכזי, וכן ממשלים מקומיים כמו שנגחאי, מזרימים הון עתק לתעשיית החלל המקומית במטרה לעודד תחרות וחדשנות ביכולת השיגור בחלל. בסין מבינים שרק המגזר הפרטי יכול להתחרות בהגמוניה האמריקאית, ולהדביק את קצב השיגורים של ספייס אקס, רוקט לב ואחרות.
אין מדובר בעניין של כבוד לאומי בלבד. סין צריכה להגדיל משמעותית את נפח שיגוריה לחלל אם ברצונה לעמוד ביעדים השאפתניים ששמה לעצמה, ובעיקר בשני מגה-מערכים: "אלף מפרשים" (Qianfan) ו"רשת לאומית" (Guowang), שעתידים לספק אינטרנט מהיר מהחלל בכיסוי גלובלי, ובכך לתת מענה סיני לשירות סטארלינק של ספייס אקס. "אלף מפרשים" צפוי לכלול 14,000 לוויינים ו"רשת לאומית" 12,000 לוויינים, ואלה יזדקקו למאות רבות של שיגורים כדי להגיע למסלולם.