חשבו על כך, זה יכול היה להיות יפה מאוד: שתי שמשות בשמים: שתי זריחות, שתי שקיעות. מצד שני, אולי היה נהיה כאן חם מדי.
אבל עכשיו ברצינות: הרי בליבה של כוכב הלכת צדק יש אטומי מימן דחוסים. מדוע הם אינם מותכים זה לזה ומשחררים אנרגיה כפי שקורה בליבת השמש שלנו?
התשובה קשורה לכך, שהשמש היא גדולה מאוד.
קשה לתאר עד כמה שהיא גדולה.
רק אלפית מסך כל החומר שבמערכת השמש שלנו מהווה את כוכבי הלכת (כן, כולל צדק, שהוא כוכב הלכת הכי גדול), וכמובן גם הירחים, האסטרואידים וכו'. והשמש עצמה? היא מהווה את שאר 99.9%.
רואים את הנקודה הכחולה בצד ימין-עליון של המסך?
הנקודה הזו היא כדור הארץ ביחס לשמש. אם נכפיל את כדור הארץ פי 1.3 מיליון ונסדר את כל הכדורים זה לצד זה, נגיע לגודלה של השמש.
כמה "כדורי-ארץ" זה יוצא? עשו ניסיון בהדמיה הבאה: תגללו מטה עם העכבר עד שתתעייף לכם האצבע ותתחילו לקבל מושג.
אוקיי, אז השמש גדולה, אבל איך הגודל שלה קשור לעובדה שהיא מייצרת אור?
אנחנו יודעים שככל שגוף גדול יותר, כוח הכבידה ("כוח המשיכה") שלו גדל. למשל, על הירח, הקטן יותר מכדור הארץ וכך גם כוח הכבידה שלו, האסטרונאוטים האמריקאים לא הלכו על פני השטח, אלא דילגו בקלות לגובה ומרחק גדולים יחסית. השמש היא כה גדולה, עד שכוח המשיכה האדיר שלה גורם ללחץ וטמפרטורה כה גבוהים עד שהפרוטונים מותכים זה לתוך זה.
גם צדק הוא לא קטן, בלשון המעטה! כדור הארץ כולו יכול היה להיכנס בתוכו 1,300 פעמים. אבל צדק עדיין רק עשירית מגודלה של השמש, כלומר לא מספיק כדי ליצור את התנאים הדרושים להיתוך גרעיני של מימן בליבה.
וכאן עולה תעלומה מסקרנת. הרי כיוון שהשמש גדולה, מספיק כדי לייצר היתוך גרעיני בליבתה, חלים בה פיצוצים גרעיניים אחד אחרי השני. כמות חומר הגלם לפיצוצי מימן בליבת השמש היא כמות שקשה לתאר. אפשר לומר שזו כמות שהיא פי 300 אלף מהמסה של כל כדור הארץ. ואם כך, אז...
למה בעצם השמש לא מתפוצצת כולה בבת אחת, כמו פצצת מימן אחת ענקית?