Image
ובכן, תלוי את מי אתם שואלים.
אסטרואידים הם שקים של כסף. הם מורכבים ממתכות כבדות כמו ברזל, פלטינה וזהב! בכדור הארץ שלנו המתכות הללו שקעו למעמקי האדמה אך באסטרואידים סלעיים, הן מפוזרות על פני כל הנפח. ב-2017, בנק ההשקעות גולדמן סאקס הודיע למשקיעים שאסטרואיד בגודל מגרש פוטבול עשוי להיות שווה בין 25 ל-50 מיליארד דולר בפלטינה בלבד. ויש כ-10,000 אסטרואידים כאלה ממש כאן, ליד כדור הארץ, במרחק של עד 1.3 יחידות אסטרונומיות מהשמש!
הבעיה: לא ברור שלי מי הכסף הזה. סעיף 2 של אמנת החלל החיצון מ-1967 קובע שאין קניין פרטי או ריבונות לאומית על אחד מגרמי השמיים. אז העובדה שאמריקאים תקעו דגל בירח אין פירושה שאפשר להוסיפו בתור הכוכב ה-51 בדגל ארצות הברית. אלא שבכל הנוגע לשימוש במשאבים בחלל במאה ה-21, האמנה מציתה ויכוח משפטי בין המדינות החתומות עליה.
כריית אסטרואידים פירושה פירוקו של משאב מתכלה. כלומר לקחת משהו שהיה לשימוש כולם ולמנוע מאחרים גישה אליו. ב-2017, לוקסמבורג הפכה את כריית האסטרואידים לחוקית. שנתיים קודם לכן, ב-2015, ארצות הברית העבירה חוק דומה. שני החוקים האלה מבטיחים ליזמים אמריקנים ולוקסמבורגים, שאם הם יצליחו לכרות מתכות ומינרלים מאסטרואיד – הם יהיו רשאים למכור אותם בשווקים ולשמור את הכסף לעצמם. ואילו לפי מדינות כמו רוסיה וברזיל, כריית אסטרואידים כמוה כתביעת בעלות על אסטרואיד, ומכאן שהיא לא חוקית לפי אמנת החלל החיצון. סביר להניח שהוויכוח הזה יתלהט ככל שנתקרב ליום שבו אחת המעצמות תתחיל לכרות משאבים בחלל.
אוקי, אז נגיד שהוצאתם גרין קארד, או לוקסמבורג קארד ופניכם מועדות לעושר השופע בחלל. מה הדבר הכי יקר שתוכלו להניח עליו את ידיכם?