האסטרונאוטים של אפולו 11, לא רק דגל הם נטעו על הירח – הם גם נטעו מראות. וליתר דיוק: רטרו-רפלקטורים, כלומר מראות מיוחדות שבמקום לפזר את האור שפוגע בהן, משקפות אותו חזרה בדיוק לנקודת המקור. בניסוי המתמשך, שנקרא "ניסוי מרחק הלייזר הירחי", מדענים בכדור הארץ מכוונים לייזרים למראות, מודדים את הזמן שלוקח ללייזרים לחזור אליהם ועל ידי כך מחשבים את המרחק המדויק בינינו לבין הירח. ובכן, המרחק הזה גדֵל. מדי שנה הירח מתרחק מאיתנו ב-3.8 סנטימטרים.
ואיך זה קשור למהירות סיבוב כדור הארץ? ובכן, התרחקות הירח מאיטה את סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. כמו כל שני גופים בעלי מסה הסמוכים זה לזה יחסית, בין בין הירח לכדור הארץ יש משיכה הדדית, משמע הירח מושך אליו את הארץ. ומאחר שככל שהמרחק קצר כך כוח המשיכה חזק, הצד שפונה אל הירח נמשך אליו חזק יותר מהצד שפונה באותו זמן לעבר השני. כך נוצרת על פני כדור הארץ בליטה הפונה תמיד אל הירח הסובב סביבנו, כלומר מקומה משתנה כל הזמן.
אבל גם כדור הארץ לא פראייר. מכיוון שהוא סובב סביב עצמו מהר מכפי שהירח סובב סביבו, אותה בליטה מתקדמת מהר יותר מהירח ובכך מאיצה מעט את התקדמות הירח במסלולו. הירח, בתמורה, כמו משקולת הנגררת מאחור, מאט את מהירות סיבוב כדור הארץ.
ההאטה הזו אולי לא מורגשת עכשיו, אבל בעוד 140 מיליון שנה יממה בכדור הארץ תארך 25 שעות – שעה נוספת שצאצאינו הרובוטים ינצלו לשנ"צ. תודה ירח, תמיד ידענו שאתה חבר!
ההאטה הזו תיפסק, תאורטית, בעוד כ-50 מיליארד שנה, כשהירח יפסיק להתרחק וימצא לעצמו מסלול יציב. אז ייקח לירח 47 יום להקיף את הארץ (לעומת 27 יום עכשיו), והוא יהיה במצב של נעילת גאות (tidal locking) הדדית עם הארץ. פירושו של דבר שכדור הארץ עדיין יסתובב, אבל יהיה בסנכרון מושלם עם סיבוב הירח. וכך הירח תמיד יימצא באותה נקודה בשמיים. מי שיגור בצד השני של כדור הארץ לא יזכה לראות את הירח לעולם.
אז מה דעתכם שנשנה כיוון? הרי כל סוף הוא התחלה חדשה. מה היה קורה אילו כדור הארץ היה מסתובב בכיוון ההפוך?