החל ממשימת ג'מיני 5, האסטרונאוטים במשימות נאס"א השונות עיצבו את סמלי המשימה הרשמיים שלהם בעצמם.
וכך היה גם באפולו 11: מייקל קולינס עיצב את סמל המשימה, וניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו מעורבים בקבלת ההחלטות. השלושה היו מודעים מאוד לטבעה ההיסטורי של משימתם, והם הקפידו על הפרטים הקטנים ביותר בעיצוב הסמל.
לכן מעט מביך ששלושה מומחים לירח עשו טעות בסיסית כל כך: בסמל נראה צידו המואר של הירח על רקע צידו המואר של כדור הארץ, אלא שכדור הארץ צריך להיות מואר מלמעלה, לא מהצד.
2semel.jpg
עם זאת, לסמל המשימה של אפולו 11 יש הרבה צדדים יפים. האסטרונאוט ג'ים לוול, שפיקד לימים על משימת אפולו 13, הציע שבסמל יופיע עיטם לבן-ראש – הציפור הלאומית של ארצות הברית ושם רכב הנחיתה הירחי (Eagle) – וקולינס העתיק תמונה של עיטם שמצא בספר על ציפורים בהוצאת נשיונל ג'אוגרפיק. אלא שארמסטרונג ואולדרין לא אהבו את העיטם הלוחמני בעל הטפרים. אז הציע מהנדס מחשבים בשם טום וילסון, שעבד בנאס"א כמדריך הסימלוציה של אפולו 11, להוסיף ענף של זית, כסמל לשלום שהמשימה תביא לעולם. בגרסה מוקדמת אחז העיטם בענף במקורו, ולאחר מכן הוא הועבר לטפרים.
באופן כללי חברי צוות אפולו 11 הקפידו להדגיש את האוניברסליות של המשימה. כך, למשל, הם נמנעו מלכתוב את שמותיהם כמקובל על סמל המשימה – אות להיותה מאמץ משותף לכל בני האדם. ארמסטרונג אפילו התעקש שלא לכתוב Apollo XI, כלומר בספרות רומיות, ואף לא Apollo Eleven, במילה האנגלית, אלא להשתמש בספרות הערביות – 11, כדי שאנשים בני כל הלאומים יוכלו לקרוא את הסמל.