התשובה הקצרה: אי אפשר לחמוק מפסולת חלל כמו בורג שטס במהירות של 28,000 קמ"ש. אבל יש כמה צעדי מנע שניתן לנקוט.
קודם כול, אפשר לא להיות שם. הצבא האמריקני, סוכנות החלל האירופית וגופים נוספים עוקבים ללא הפסקה אחר פסולת חלל. המעקב הזה של טלסקופים ומכ"מים נועד להזהיר לוויינים, חלליות ואת תחנת החלל הבינלאומית מפני פגיעה אפשרית – ותמרוני התחמקות הפכו כמעט לשגרה עבור הצבאות, סוכנויות החלל וחברות התקשורת. הבעיה בשיטה הזאת (מעבר לעובדה שצריך להתחמק, כלומר לבזבז דלק) היא שלא ניתן לעקוב אחר חלקיקים הקטנים מכדור גולף – וגם הם יכולים להיות קטלניים.
פתרון אחר בקטגוריית הבריחה הוא לעלות למסלול הקפה גבוה יותר. פסולת החלל מרוכזת במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ, בגובה של עד 2,000 ק"מ. מעבר לגבוה זה יש יותר מקום (פשוט כי שטח הפנים של המסלולים גדל) – והרבה פחות מהמורות. אלא שכדי להגיע לשם צריך לשרוף יותר דלק בשיגור. יותר דלק, פירושו של דבר חללית כבדה יותר; וחללית כבדה יותר – פירושו של דבר יותר דלק. מעגל הקסמים הזה, שנקרא בשם ההולם "עריצות משוואות הטילים", בא על חשבון המשקל המקסימלי של המטען המחקרי או המסחרי שרוצים לשלוח לחלל.
אבל לא חייבים לברוח: יש גם פתרונות מיגון.