1-Mercury_in_color_-_Prockter07-edit1.jpg
למתבונן בשמיים ללא עזרים – כמו למשל טלסקופ – נראה כי אלפי האורות נעים כמקשה אחת ממזרח למערב עם סיבוב כדור הארץ. בקרבם יש גרמי שמיים שנראים ונעים אחרת. אלה הם כוכבי הלכת הקלאסיים וירחיהם. אנחנו יודעים, למשל, שבמאה ה-18 גילה ויליאם הרשל את כוכב הלכת אורנוס ובמאה ה-19 גילו אורבן לה-ורייה וג'ון קאוץ' אדמס את נפטון. אבל מי גילה את כוכב חמה (מרקורי)?
כוכב חמה הוא אחד מכוכבי הלכת הקלאסיים, וסביר להניח שאין לו מגלה אחד או שניים בלבד, אלא אסטרונומים רבים גילו אותו מחדש לאורך הדורות. עם זאת, מבין כוכבי הלכת במערכת השמש שהיו ידועים עוד לפני המצאת הטלסקופ, כוכב חמה מציב את האתגר התצפיתי הרציני ביותר: כדי לתפוס את חמה החמקמק יש להישיר מבט אל האופק המזרחי סמוך לזריחה, או אל האופק המערבי סמוך לשקיעה – והוא נעלם כעבור זמן קצר. זאת ועוד: מבין כוכבי הלכת, טווח הבהירות של כוכב חמה בשמיים הוא הגדול ביותר, ולכן לעיתים הוא נראה בבירור ואילו בפעמים אחרות הוא אינו נראה כלל.
מדוע כוכב לכת זה חמקמק כל כך? מאחר שהוא כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, אפשר לצפות בו כאמור אך ורק בפרקי זמן קצרים, תמיד בשעת הזריחה או השקיעה. בכך הוא דומה לכוכב הלכת נוגה – ולא במקרה. שני כוכבי הלכת קרובים יותר לשמש מאשר לכדור הארץ. לכן, כשמביטים בהם מכדור הארץ נראה כי השניים לעולם אינם מתרחקים מהשמש (להבדיל ממאדים, צדק ושבתאי, שבעונות מסוימות מטיילים להם לאורך כל הלילה). כמו נוגה, גם כוכב חמה מופיע לעינינו פעם כ"כוכב הבוקר" ופעם כ"כוכב הערב", ולעולם אינו זורח לכל אורך הלילה.
אלא שכאן מסתיים הדמיון בין השניים: את נוגה אי אפשר לפספס – הוא מטפס גבוה בשמיים. לעומתו, כוכב חמה נשאר נמוך, סמוך לאופק, ולעולם אינו עובר את קו ה-28 מעלות מעליו. מאחר שהוא קרוב כל כך למועד זריחת השמש ושקיעתה, קל לפספס אותו. ומאחר שהוא קרוב כל כך לקו האופק, האור שלו עובר בשכבות רבות יותר של האטמוספירה – ונבלע בחלקו. למעשה, כאשר כוכב חמה חוצה את מישור המִלְקֶה (המישור המדומיין שעליו סובבים כל כוכבי הלכת במערכת השמש) בזמן שהוא נמצא בין כדור הארץ לשמש, ניתן לראות מעבר שלו על פני השמש – מעין ליקוי חמה חלקי מאוד. זה קורה בממוצע אחת לשבע שנים, ותמיד בחודשים מאי או נובמבר.
2Transit_Of_Mercury,_May_9th,_2016.jpg
בכל מקרה, אותם קשיי תצפית שהפריעו לאסטרונומים הקדומים המשיכו להפריע גם בתקופה המודרנית. כשגלילאו גליליי כיוון את הטלסקופ שלו לעבר כוכב חמה, הקטן בכוכבי הלכת, המכשיר לא היה חזק דיו להראות שגם חמה עובר מופעים, כלומר מתמלא ומתרוקן לעינינו, כמו הירח וכמו נוגה. גם טלסקופים מאוחרים ומשוכללים יותר לא חשפו אלא דִסקה אפרפרה וחסרת תווי פנים. רק בראשית שנות ה-60 של המאה שעברה נגלו לאדם פני השטח של כוכב חמה, בעזרת אותות רדאר שנשלחו מכדור הארץ, קיפצו חזרה וחשפו מכתשים וימות לבה עתיקות.
התצפיות המפורטות ביותר על כוכב חמה נערכו מחלליות ששוגרו אליו או לסביבתו. ב-1974 חלפה הגשושית מרינר 10 של נאס"א במרחק 327 ק"מ בלבד מכוכב חמה ומיפתה כמחצית מכוכב הלכת. התמונות ששלחה מרינר 10 הראו עולם דומה מאוד לירח שלנו. החללית הראשונה שנכנסה למסלול סביב כוכב חמה הייתה מסנג'ר של נאס"א, ב-2011. ב-2018 שוגרה לחלל משימת בֶּפּיקוֹלוֹמְבּוֹ, המשותפת לסוכנויות החלל האירופית והיפנית, והיא תגיע לכוכב חמה ב-2025.
כמובן, כוכב חמה נקרא כך בעברית בשל קרבתו לשמש – הכוכב של החמה. אבל כמה חם על כוכב חמה?