ב-31 בינואר צפויה חגיגה של ממש בשמיים: השביט המחזורי מכהולץ 96P יחלוף בנקודה הקרובה ביותר שלו לשמש – ובאותו היום יחלוף גם בנקודה הקרובה ביותר שלו לכדור הארץ. זאת הזדמנות פז לצפות בכוכב שביט בשמי ישראל.
השביט מכהולץ הוא השביט ה-96 בשביטים המחזוריים שהתגלו. הוא התגלה בשנת 1986, כמה שבועות לאחר הופעתו הבלתי נשכחת של השביט המחזורי מספר 1 – שביט האלי. שביט מכהולץ נקרא כך על שם מגלהו, חובב האסטרונומיה האמריקני דונלד מכהולץ, שגילה לא פחות מ-12 שביטים הנושאים את שמו!
שביט מכהולץ 96P מיוחד מכמה בחינות. ראשית, מסלולו אליפטי כל כך, שהוא מתקרב לשמש אף יותר ממסלול כוכב חמה – ממש איקרוס של השביטים. ושנית, מחקר ספקטרומטרי העלה שאין בו לא פחמן ולא ציאנוגן – מה שמרמז על היווצרותו במערכת כוכבים אחרת.
ב-31 בינואר יגיע השביט למרחק מדהים של 16 מיליון ק"מ בלבד מהשמש (לשם השוואה, המרחק הממוצע של כוכב חמה מן השמש הוא 50 מיליון ק"מ), ובאותו היום הוא יגיע למרחק של כ-130 מיליון ק"מ מכדור הארץ – הנקודה הקרובה ביותר של השביט אלינו, במסלול שאורך 5.3 שנים.
השביט עצמו לא מרשים בגודלו, שמוערך בכ-4.5 ק"מ בלבד, אולם הוא עשוי רובו ככולו מקרח מים "מלוכלך" באבק, שמתנדף בחום השמש ויוצר הילה עצומה של גז סביב גרעין השביט. ההילה מגיעה לכדי אלפי קילומטרים מגרעין השביט, ואילו רוח השמש הפועלת על ההילה מעיפה לאחור את חלקיקי הגז והאבק – וכך נוצר זנב השביט המפורסם, שאורכו יכול להגיע גם למיליוני קילומטרים. מסיבה זו אנו יכולים לראות את השביט הזעיר גם בעין בלתי מצוידת.
בשל קרבתו הגדולה של מכהולץ לשמש הוא צפוי להיראות בעין מתאריך 20 בינואר לאחר שקיעת החמה כאשר הוא צמוד לאופק המערבי, ואילו לאחר 1 בפברואר השביט ייראה ממש לפנות הזריחה, צמוד לאופק המזרחי – ושם ייראה מדי בוקר לפחות שבוע. כאמור, השביט אמור להיראות בעין רגילה ממקום חשוך, אולם משקפת כמובן תשפר את איכות הצפייה. אם השביט לא יאכזב, אפשר יהיה לראות את זנבו הנמתח מהשמש והלאה (זהירות! אין להביט בשמש ישירות – בטח ובטח שלא מבעד למשקפת).
