לאחר שתי משימות מאוישות לירח, אפולו 13 הייתה המשימה אמריקנית השלישית במסגרת תכנית אפולו. שתי המשימות הראשונות עברו ללא תקלות משמעותיות וב-11 באפריל המריאו האסטרונאוטים של נאס"א, ג'יימס לוול, פרד הייז וג'ק סוויגרט ממרכז החלל קנדי על גבי משגר סטורן 5 . בהתחלה נראה היה שהכל עובר כשורה: תוך שעתיים תא הפיקוד "אודיסאה" התנתק בהצלחה מהמשגר כמתוכנן, והתחבר לרכב הנחיתה הירחי "אקווריוס". השלב הראשון במסע לירח היה כניסה למסלול סביב כדור הארץ ושלב זה בוצע על הצד הטוב ביותר.
פיצוץ באפולו 13
בדרך לירח ביום השלישי, כשהחללית כבר במרחק של כ-330,000 ק"מ מכדור הארץ, רק כ-70 אלף ק"מ מהירח, מרכז הבקרה שבמרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, ביקש מג'ק סוויגרט להפעיל את מערבלי החמצן שבמכלים. פעולה זו אינה מיוחדת ולמעשה מתבצעת מדי יום – אלא ש הפעם ארעה תקלה במד הלחץ של אחד ממכלי החמצן. סוויגרט הפעיל את המערבלים וכדקה לאחר מכן, נשמע פיצוץ עז שהרעיד את החללית אפולו 13 כולה.
בהתחלה חשב מפקד המשימה, לוול, שהייז מותח אותם על ידי העלאת הלחץ ב"אקווריוס". סוויגרט חשש שלמעשה היה זה מטאוריד שפגע ברכב הנחיתה הירחי. אלא שאז לוול ראה מבעד לאשנב דליפת גז, מבלי להבין עדיין במה מדובר. מהר מאוד התברר שאחד ממכלי החמצן התרוקן. גרוע מכר, הלחץ במכל החמצן השני החל לצנוח בהדרגה.
החמצן שבשני המכלים במשקל כולל של 290 ק"ג, נועד לנשימה, אך שימש גם בתור מקור לייצור החשמל בחללית. צריך גם לזכור שהחמצן דרוש כדי לשרוף דלק, שכן לא תיתכן שריפה ללא חמצן. המצב היה מדאיג ביותר, שכן לתא הפיקוד שבו שהו האסטרונאוטים, נותרו שעתיים עד שהחמצן והחשמל יאזלו לחלוטין. מפקדי המשימה שמרכז הבקרה ביוסטון הנחו את האסטרונאוטים לעבור מתא הפיקוד "אודיסיאה" לרכב הנחיתה "אקווריוס" ולהשתמש בכספינת הצלה.
לרכב הנחיתה היו סוללות מלאות ומכלי חמצן מלאים שנועדו לנחיתה על הירח ולהמראה חזרה. אילו היה הפיצוץ מתרחש בעת שלוול והייז היו על אדמת הירח או אפילו בדרך חזרה לכדור הארץ, האסטרונאוטים היו מתים.
718px-Apollo_13_Hasselblad_image_from_film_magazine_62-JJ_(cropped).jpg
בדיעבד התגלה על ידי ועדת החקירה, שכללה אגב את ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שדרך על הירח, שהתרמוסטט במכל 2 תוכנן לפעול במתח של 28 וולט. כאשר המכשירים בחללית עברו לפעול במתח של 65 וולט, צינורית החימום פעלה במשך שעות רבות, עד שהמכל הגיע לטמפרטורה של למעלה מ-500 מעלות צלזיוס. בידוד חוטי החשמל נמס במהרה והקצר שנוצר הצית את מכל החמצן הטהור והפיצוץ במכל 2 העיף את כיסוי החללית כולו. היה זה הכיסוי שפגע באנטנה וכן במכל החמצן מספר 1, מה שגרם לדליפה.
s70-35144_medium.jpg
משימת ההצלה של אפולו 13
כעת החל מרוץ נגד השעון על מנת להציל את שלושת האסטרונאוטים ולהחזירם לכדור הארץ בבטחה. לא היה מקום לטעות: תוכנית ההצלה היתה צריכה לעבוד על הפעם הראשונה. לכן, אסטרונאוטים בעבר ובהווה נכנסו לסימולטורים שדימו את סדר הפעולות של התוכנית. לבסוף הוחלט לרתום את מנוע ה"אקווריוס" שאמור היה לשמש לנחיתה על הירח, להיכנס לתמרון סביב הירח ולהסתייע בכוח הכבידה הכבידה שלו כדי להאיץ בדרך חזרה לכדור הארץ. תמרון המקלעת הכבידתית הזה נועד לחסוך בחשמל על ידי כיבוי מערכות שונות בחללית, לרבות החימום.
במהלך משימת ההצלה גם האסטרונאוטים נדרשו לאלתר פתרונות, כמו אמצעי שיסנן את הפחמן הדו-חמצני שנפלט בנשימתם. זאת מאחר שפחמן דו-חמצני הוא רעיל במינונים גבוהים.
לבסוף, לאחר 143 שעות של טיסה מורטת עצבים, ה"אקווריוס" הצליחה להשתחרר מ"האודיסאה" רגע לפני הכניסה לאטמוספירה. האסטרונאוטים נחתו בשלום באוקיינוס השקט ב-17 באפריל.
לימים, מפקד אפולו 13 ג'יימס לוול כינה את המשימה "כישלון מוצלח". כישלון – בגלל שורה של כשלים שהובילו לפיצוץ חסר תקדים בחלל; ומוצלח – בזכות התגייסות הצוותים בחלל ועל הקרקע לאלתר פתרונות מצילי חיים. ההרפתקה של אפולו 13 התפרסמה הודות לסרט "אפולו 13" משנת 1995 – בכיכובו של טום הנקס בתפקיד מפקד המשימה, ג'יימס לוול.
S70-35614_medium.jpg
