מתה קת'רין ג'ונסון, המתמטיקאית האפרו-אמריקנית שחישבה את מסלולי הנחיתה של האדם על הירח, בגיל 101. דמותה של ג'ונסון זכתה להכרה עולמית בשנים האחרונות, הודות לסרטם של תיאודור מלפי ופארל ויליאמס, "מאחורי המספרים". הסרט, שיצא לאקרנים ב-2016, מגולל את סיפורן של שלוש מתמטיקאיות אפרו-אמריקניות שלקחו חלק בתוכנית מרקורי של נאס"א: דורותי ווהן, מרי ג'קסון וקת'רין ג'ונסון.
עקרת בית שחורה
ג'ונסון נולדה ב-26 באוגוסט 1918 במערב וירג'יניה. בזכות מוחה המזהיר, היא החלה את לימודי התיכון כבר בגיל 13. בגיל 18 נרשמה לווסט וירג'יניה סטייט קולג', שנוסד כקולג' לשחורים בלבד, שם זוהה כישרונה הבלתי רגיל למתמטיקה על ידי שיפלין קלייטור – האפרו-אמריקני השלישי בהיסטוריה שהשלים דוקטורט במתמטיקה. שם, בתואר הראשון, נעצרה הקריירה האקדמית של ג'ונסון, וב-1937 היא החלה ללמד מתמטיקה בתיכון פרטי לשחורים.
שנתיים לאחר מכן, מדינת מערב וירג'יניה החליטה על אינטגרציה שקטה של שחורים במערכת ההשכלה הגבהה. נשיא ווסט וירג'יניה סטייט קולג'י בחר בג'ונסון ובשני גברים להיות הסטודנטים השחורים הראשונים בהיסטוריה שישולבו באוניברסיטת מערב וירג'יניה היוקרתית. אלא שג'ונסון פרשה מלימודיה אחרי סמסטר אחד כדי להתחתן עם ג'יימס גובל ולהקים משפחה. היא הפכה לעקרת בית. רק אחרי שבגרו שלוש בנותיה, ג'ונסון חזרה למשרה הקודמת שלה כמורה למתמטיקה.
רק ב-1952, קרוב משפחה סיפר לה על הצעת עבודה במחלקת החישוב לנשים שחורות בלבד של הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה במעבדת לנגלי. בשנותיה הראשונות בלנגלי חקרה ג'ונסון מערבולות קצה כנף (wake turbulence) במטוסי ניסוי.
שיגור ספוטניק ב-1957 שינה את ההיסטוריה – ואת חייה. מרוץ החלל החל, הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה, NACA, הפכה לנאס"א וההפרדה הגזעית והמגדרית בלנגלי בוטלה, לפחות באופן רשמי.
המהנדסים שהכירו את עבודתה של ג'ונסון לקחו אותה איתם לתוכנית החלל המאוישת, גם מבלי שיהיה לה תקן לכך. ב-1961 הייתה זו ג'ונסון שניתחה את מסלולו של אלן שפרד, האמריקני הראשון בחלל. ג'ונסון ועמיתה טס סקופינסקי חישבו ומצאו כיצד יש למקם לוויין מעל נקודה ספציפית בכדור הארץ, משוואות שאפשרו לטייס החלל הראשון לנחות באתר ייעודי.
Katherine_Johnson_at_NASA,_in_1966 (1).jpg
פורצת דרך ודלתות
עבודתה המפורסמת ביותר החלה ב-1962, לקראת שיגורו של ג'ון גלן. בניגוד למשימה של שפרד, הפעם מחשבי החללית, פרנשיפ 7, היו מתוכנתים לבצע את המשימה משלב ההמראה, דרך הקפת כדור הארץ עד ועד לנחיתה בלב ים – אבל האסטרונאוטים חששו להפקיד את חייהם בידי המחשבים האלקטרוניים החדשים.
גלן ביקש מהמהנדסים "להביא את הבחורה" (“Get the girl”), ג'ונסון, שתריץ ביד את כל המספרים שהמחשב אמור להריץ בזמן המשימה – והסכים לטוס רק אחרי שאישרה את החישובים. בנוסף, ג'ונסון יצרה תרשימי ניווט אסטרונומי, שאפשרו לדורות של אסטרונאוטים לנווט לפי כוכב בודד במקרה של כשל מערכות.
ב-1969 לקחה ג'ונסון חלק בחישובי המסלול של משימת אפולו 11. ב-1970 עזרה לאסטרונאוטים של אפולו 13 לחזור לכדור הארץ בשלום, לאחר שמיכל חמצן התפוצץ על סיפון החללית. ג'ונסון המשיכה לוודא מסלולים, ולייצר נהלי גיבוי ידניים, עד לתוכנית מעבורות החלל של שנות ה-80.
ב-1986, אחרי 33 שנה בלנגלי ופרסומם של 26 מאמרים מדעיים, ג'ונסון פרשה לגמלאות. ב-2016 העניק לה הנשיא אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה בארה"ב. ב-2016 הוחלט לקרוא על שמה למרכז החישוביות החדש של נאס"א.
617px-Katherine_Johnson_medal.jpeg
עם היוודע מותה אמש (שני), מנהל נאס"א ג'ים בריידנסטיין מסר בהודעה: "הגברת ג'ונסון סייעה לאומה שלנו להרחיב את הגבולות החלל, ובמקביל פרצה דרך ודלתות הן לנשים והן ללא-לבנים במסע האנושי האוניברסלי לחקר החלל. כישוריה כמתמטיקאית והמחויבות שלה אפשרו לאסטרונאוטים שלנו לקחת את הצעדים הראשונים בחלל, ובהמשך עזרו לנו להנחית בני אדם על הירח".
יהי זכרה ברוך.