חמש מעצמות שיגרו עד היום משימות למאדים: ברה"מ, ארה"ב, אירופה והודו. ביולי הקרוב, כשמאדים יתקרב לכדור הארץ וייפתח חלון ההזדמנויות הבא לשיגור, ארה"ב תשגר רובר נוסף לכוכב הלכת האדום, בשם פרסווירנס, ואילו סין תנסה להפוך למעצמה השישית שמגיעה למאדים – עם משימת טיאנוואן-1 הכוללת מקפת, נחתת ורובר. מפתיעה בהרבה היא משימה ראשונה למאדים של מונרכיה ערבית, השוכנת לחופי המפרץ הפרסי ומונה כ-10 מיליון תושבים בפדרציה של שבע אמירויות.
בעוד קצת יותר מחודש, ב-15 ביולי, איחוד האמירויות הערביות תשגר את המקפת אל-אמל, "התקווה", שעתידה להיכנס למסלול סביב מאדים ב-2021 – ובכך לציין 50 שנה לעצמאות המדינה ושחרורה מהשלטון הבריטי.
המקפת הערבית הראשונה למאדים – ובעצם המשימה הערבית הראשונה לחלל העמוק בכלל – תחקור את האטמוספרה של מאדים. במשך שנתיים שלמות היא תמפה את קשרי הגומלין בין האטמוספירה לבין הרוח הסולארית ואירועי מזג אוויר על הקרקע, כמו סופות חול. על ידי מדידת בריחת המימן והחמצן היום, באיחוד האמירויות מקווים לשפוך אור חדש על התנאים ששררו במאדים הקדום ועל הסיבות לאובדן האטמוספרה של מאדים. באיחוד מתכוונים לשתף את ממצאיהם בזמן אמת עם כ-200 מכוני מחקר ברחבי העולם, לרבות נאס"א.
el-amal2.jpg
תוכנית חלל לאומית ושאפתנית
עד כה, תוכנית החלל של איחוד האמירויות שיגרה ארבעה לוויינים לחקר כדור הארץ. במקביל, היא חתמה על הסכם לאימון אסטרונאוטים עם סוכנות החלל הרוסית, רוסקוסמוס. ב-2019, כחלק מההסכם, רוסיה שיגרה את הזאע אל-מנסורי, אסטרונאוט האמירויות הראשון בהיסטוריה, למשימה בת שמונה ימים לתחנת החלל הבינלאומית. אבל עם כל הכבוד להישגים אלו, נראה כי המדינה הקטנה לוקחת סיכון גדול עם משימת הופ: כ-50% מכלל המשימות למאדים, גם אלו של מעצמות החלל המנוסות, מסתיימות בכישלון. ואולם, ייתכן שבמקרה הזה הסיכון, גם במחיר של כישלון, יתגלה בתור תחילתה של הצלחה.
באיחוד האמירויות הערביות לא קנו את המקפת, אלא התעקשו לבנות את כל מערכות החללית במדינה. זהו ללא ספק מהלך נועז אך גם כזה שנועד להכשיר את הדור הצעיר, שלא יוכל עוד להסתמך על מאגרי הנפט המתדלדלים, למקצועות המדע וההנדסה. בעזרתן של סוכנויות החלל האמריקנית והיפנית, ומספר אוניברסיטאות בארה"ב, מרכז החלל מוחמד בין ראשיד בדובאי הצליח להעמיד את החללית על כן השיגור, במרכז החלל טנגשימה שביפן, בזמן שיא של חמש שנים.
880px-Sultan_Al_Neyadi_in_front_of_the_Soyuz_spacecraft_simulator.jpg
מי יגיע למאדים ראשון?
כשהיא מתודלקת, המקפת אל-אמל שוקלת כ-1,500 קילוגרמים. רוחבה כ-2.4 מטרים והיא מתנשאת לגובה של 2.9 מטרים. בחלל, שני לוחות סולאריים אמורים למלא את סוללות החללית, כ-1,800 וואט – שיספקו חשמל לשלושה מכשירים מדעיים: מצלמה ברזולוציה גבוהה של אורכי גל נראים ועל-סגולים, ספקטרוגרף על-סגול למרחקים ארוכים וספקטרומטר לקרינה אלקטרומגנטית בתחום התת-אדום.
המקפת הערבית הראשונה תשוגר על גבי משגר כבד מסוג H-II B של סוכנות החלל היפנית מתוצרת מיצובישי. אל-אמל תבלה 200 ימים בחלל, כשהיא גומעת 60 מיליון ק"מ, עד שתגיע לכוכב הלכת האדום – ותנסה לעשות היסטוריה לאומית ואזורית. החללית צפויה להיכנס למסלול סביב מאדים בפברואר 2021, בהפרש של ימים בודדים מהכניסה של המקפת הסינית הראשונה למאדים, טיאנוואן-1.
סרטון התדמית The Hope Mars Mission. קרדיט: Khaled Alrayhi