הבוקר (חמישי), בשעה 06:23 לשעון ישראל, סין שיגרה בהצלחה את המודול הראשון בתחנת החלל הסינית. המודול טיאנחה (מילולית: "הרמוניה שמיימית"), שמשקלו 22 טון, נישא על גבי המשגר הכבד החדש של סין, הלונג מארץ' 5B, שהמריא מנמל החלל וונצ'אנג שבאי האינאן בדרום המדינה.
לאחר כשמונה דקות טיסה התנתק המודול מהמשגר. שעה לתוך הטיסה, המודול טיאנחה פרס את הפאנלים הסולאריים שלו וכעת הוא ימשיך לטפס עד שיגיע למסלול הקבוע בגובה 370 ק"מ מעל פני הים.
china.jpg
טייקונאוטים ראשונים – כבר ביוני
השיגור המוצלח הבוקר הוא בבחינת יריית פתיחה למפעל בנייה מהיר ומסיבי. כבר במאי תעגון חללית אספקה בלתי-מאוישת מסוג טיאנז'ואו ("ספינה שמיימית") במודול טיאנחה, וביוני ישוגרו שלושה טייקונאוטים (אסטרונאוטים סינים) על סיפון חללית מאוישת מסוג שנזאו ("מעבורת שמיימית") – ויעגנו במודול. בהמשך השנה וב-2022 ישוגרו שמונה משימות נוספות, במטרה לבנות את תחנת החלל הסינית טיאנגונג 3 ("הארמון השמיימי") ולבסס נוכחות סינית קבועה בחלל.
בתצורתה השלמה, טיאנגונג 3 תורכב משלושה מודולים במשקל של 66 טון, כאשר הטייקונאוטים שיאיישו אותה יחיו במודול טיאנחה – שיספק להם את מערכות החיים וכן את מערכת ההנעה הנדרשת כדי להישאר במסלול. שני המודולים האחרים ישמשו כמעבדות. הטייקונאוטים יערכו שורה על ניסויים מדעיים בטיאנגונג 3, בתחומים כמו אסטרונומיה, מיקרו-כבידה וטכנולוגיות חלל.
באמצעות שיתוף הפעולה בין סוכנות החלל המאוישת של סין (CMSA) עם המשרד לענייני החלל של האו"ם (UNOOSA), גם ניסויים בינלאומיים ישוגרו לתחנת החלל הסינית. יצוין כי סין רצתה בעבר להצטרף לתחנת החלל הבינלאומית, אלא שהקונגרס העביר ב-2011 חוק האוסר על נאס"א לשתף פעולה עם תוכנית החלל הסינית – מחשש לגניבת טכנולוגיות שישמשו לפיתוח נשק.
סרטון תדמית המראה את בניית תחנת החלל טיאנגונג 3.
המעצמה השלישית בהיסטוריה שמשגרת תחנת חלל
תחנת החלל הראשונה בהיסטוריה הייתה סליוט 1 של ברית המועצות, ששוגרה ב-1971 והחזיקה מספר חודשים במסלול. סקיילאב האמריקאית הייתה נוכחות הקבע הרצינית הראשונה של האנושות בחלל, בין השנים 1973 ל-1979. ב-1998, אחרי התמוטטות ברה"מ ולקראת שריפתה באטמוספרה של תחנת החלל הרוסית מיר, סוכנויות החלל של ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, קנדה ויפן שיגרו בחלקים את תחנת החלל הבינלאומית – תחנת החלל הפעילה היחידה, שמאוישת בקביעות מאז שנת 2000.
ב-2011 הפכה סין למעצמה השלישית בעולם שמשגרת תחנת חלל. טיאנגונג 1 אוישה לסירוגין, ושימשה בעיקר לתרגול עגינה בחלל לקראת תחנת הקבע הגדולה טיאנגונג 3. התחנה הקטנה, בעלת מודול אחד שהתחבר לחלליות שנזאו מאוישות, עלתה על הציפיות והמשיכה להקיף את כדור הארץ עד 2018. ב-2016 שוגרה טיאנגונג 2, שמטרתה הייתה לבדוק את העגינה האוטומטית של חללית האספקה החדשה טיאנז'ואו. התחנה הסינית נשרפה באטמוספרה של כדור הארץ ב-2019.
טיאנגונג 3 היא סיפור אחר לגמרי. התחנה צפויה להיות פעילה למשך עשור, לכל הפחות. גודלה כגודל תחנת החלל הרוסית מיר, ומסתה כחמישית מתחנת החלל הבינלאומית, כאשר בהמשך ניתן יהיה לצרף לה עוד שלושה מודולים – ובכך להכפיל את שטחה. בנוסף, ב-2024 תשגר סין תשגר את טלסקופ החלל הראשון שלה שונטיאן – בעל קוטר דומה לטלסקופ החלל האבל – שניתן יהיה לחברו לתחנת החלל למשימות תחזוקה.
למקרה של תקלה שתסכן את חיי הטייקונאוטים בתחנה, סין תחזיק דרך קבע חללית חילוץ מסוג שנזאו על כן השיגור במרכז שיגורי הלוויינים ג'יוצ'ואן.
מרוץ תחנות החלל מתחמם
בשבוע שעבר הודיעה רוסיה כי היא שוקלת לפרוש מתחנת החלל הבינלאומית המתיישנת ב-2025, ולבנות תחנת חלל משלה עד 2030. ואילו בחודש שעבר חתמו מינהל החלל הסיני CNAS וסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס על מזכר הבנות לבניית תחנת חלל מאוישת משותפת במסלול סביב הירח, או בקוטב הדרומי של הירח עצמו. בשל האמברגו האמריקאי על שיתוף פעולה עם סין במשימות חלל, המעצמה לא הוזמנה לקחת חלק בתחנת החלל הירחית בהובלת נאס"א, הלונר גייטויי, ואילו רוסיה בחרה שלא להשתתף בפרויקט.
במילים אחרות: לאור סוף דרכה הצפוי של תחנת החלל הבינלאומית, שהייתה עד היום המושבה האנושית הקבועה היחידה בחלל, נראה כי בעתיד הקרוב לארה"ב ובעלות בריתה תהיה תחנת חלל במסלול סביב הירח, ואילו סין תחזיק בתחנה היחידה במסלול סביב כדור הארץ.
