חללית מטען מסוג סיגנוס של חברת נורת'רופ גראמן דחפה בהצלחה את תחנת החלל הבינלאומית בשבוע שעבר. עד כה, בכמעט 25 השנים שחלפו מאז שיגורה, המודול הרוסי זבזדה, חלליות מטען רוסיות מסוג פרוגרס וחלליות מאוישות רוסיות מסוג סויוז תיקנו את מסלול תחנת החלל – ומנעו את שריפתה באטמוספרה כתוצאה מגרר אטמוספרי. הוכחת היכולת של הסיגנוס לשמור על התחנה במסלול היא איתות אמריקני לרוסיה, על רקע המתיחות בין שתי המדינות.
תחנת החלל הבינלאומית: תלות הדדית במהירות של 27,000 קמ"ש
תחנת החלל הבינלאומית מקיפה את כדור הארץ ממסלול לווייני נמוך (LEO), בגובה של כ-400 ק"מ מעל גובה פני הים. מאחר שהאטמוספרה של כדור הארץ לא נגמרת אלא רק מידלדלת לאחר קו קרמן, או גבול החלל, התחנה מתנגשת ללא הרף במולקולות גז שמאיטות אותה. ככל שהתחנה מאבדת מהירות כך היא נופלת חזרה לכדור הארץ, ויש צורך להפעיל מנועים חיצוניים שירימו אותה מחדש למסלולה התקין.
עד היום, תיקון זה נעשה על ידי מנועים רוסיים – ובאופן ספציפי, מנועי המודול הרוסי זווזדה, שהוא חלק מתחנת החלל הבינלאומית, מנועי חלליות המטען פרוגרס והחלליות הצוותים סויוז, שעוגנות בתחנת החלל הבינלאומית. חלליות אלו משתמשות בגימבלים, בתומכים המאפשרים להן לסובב את המנוע על ציר ולערוך ניהוג וקטורי – כלומר להטות את דחף המנוע לכיוונים שונים, בדומה למטוס קרב למשל.
לעומת זאת, למודולים האמריקניים בתחנה אין מנועים כלל, ולחלליות העוגנות בה, לרבות חלליות הדרגון של חברת ספייס אקס, אין גימבלים שיכולים לכוון את הדחף בשעת העגינה.
זה לא מקרה כמובן: התחנה – שהיא הפרויקט המדעי היקר ביותר בהיסטוריה של האדם וגולת הכותרת של שיתוף הפעולה האמריקני-רוסי לאחר נפילת ברית המועצות – תוכננה כך שנאס"א תהיה אחראית על ייצור החשמל ועל ייצוב התחנה באמצעות גירוסקופים, ואילו סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס תהיה אחראית על הנעת התחנה, דהיינו על שמירתה במסלול ועל ניווטה במקרה הצורך כדי להימנע מפגיעה בפסולת חלל. באופן הזה, שתי המדינות תלויות זו בזו להצלחת המשימה – בלי נאס"א התחנה תוחשך ותסתחרר ובלי רוסקמוס היא תיפול ותישרף.
iss056e201322.jpg
ארה"ב מאותתת לשותפתה
כעת, על רקע המתיחות החדשה בין שתי מעצמות החלל, בנאס"א ביקשו להוכיח שגם הם יכולים לשמור על התחנה במסלול – והורו לתאגיד נותר'רופ גראמן להתאים את מנועי חלליות המטען הוותיקות סיגנוס.
חללית הסיגנוס שסיפקה מטען לתחנת החלל הבינלאומית הבעירה את מנועה למשך 301 שניות, והעלתה את הפריגיאה (המקום הכי קרוב מכדור הארץ במסלול) של התחנה ב-0.8 ק"מ ואת האפוגיאה (המקום הכי רחוק מכדור הארץ) שלה ב-0.2 ק"מ.
בזאת הוכיחה ארה"ב שהיא אינה תלויה עוד בטכנולוגיה הרוסית כדי לשמור על מיקומה של תחנת החלל הבינלאומית. היכולת הזאת צפויה להשתדרג משמעותית עם הפיכת חללית הסטארליינר של בואינג למבצעית, שכן גם היא תהיה מסוגלת לערוך תיקוני מסלול לתחנה. בנוסף, אילון מאסק הצהיר כי במקרה הצורך ספייס אקס תדע להנדס פתרון גם למנועי הדרגון.