עדכון (29.8.22, 15:30): בשל בעיות טכניות נאס"א הודיעה על דחיית השיגור. נעדכן בעמוד זה על מועד השיגור החדש.
***
מחר (שני) בשעה 15:33 לשעון ישראל תמריא משימת ארטמיס 1 לירח. המשימה ההיסטורית, המהווה את שיגור הבכורה הן של המשגר הסופר-כבד מערכת שיגור לחלל (SLS) והן של החללית אוריון, תמריא מכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי – שממנו שוגרה משימת אפולו 10 למסע דומה לפני 53 שנה. על הסיפון: הבובה הישראלית "זוהר", לבושה יחד עם מזוזה, אבן מים המלח וזרעי עצים שלוקטו על ידי קרן קיימת לישראל ויישתלו בארץ אחרי הנחיתה – פריטים שהציבור בישראל בחר לבקשת סוכנות החלל הישראלית ב-2021. לכבוד המאורע, במשרד הפנים אף הוציאו דרכון רשמי לזוהר.
אורי אורון, מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אמר כי "תוכנית ארטמיס, המסמנת את חזרתן של טיסות מאוישות אל הירח ואף מעבר לו, היא מהאתגרים הגדולים ביותר שהאנושות הציבה לעצמה. גאווה גדולה לראות את StemRad, בשותפות עםNASA ו-DLR חלק מאתגר זה, ואני בטוח כי גופים וחברות נוספות ייקחו חלק בהמשך הדרך".
הצטרפו לשידור החי של שיגור ארטמיס 1 וזוהר הישראלית (החל מהשעה 13:30, ), במעמד סגנית הנשיא קמלה האריס ובהשתתפות קומיקאים ושחקנים כמו ג'ק בלאק וכריס אוונס:
שאגת המשגר העוצמתי ביותר שנבנה אי פעם
ה-SLS הוא משגר הדלק המוצק הגדול והעוצמתי ביותר שנבנה אי פעם. הוא מתנשא לגובה של 32 קומות ושורף שש טונות דלק מדי שנייה. כל אחד משני הבוסטרים שלו מייצר יותר כוח דחף מאשר 14 מטוסי ג'מבו אזרחיים. ה-SLS, שהעבודה עליו החלה ב-2011 (והייתה אמורה להסתיים עוד ב-2016) והוא עלה למשלם המיסים האמריקני 23 מיליארד דולר, נועד לשמש את סוכנות החלל האמריקנית לחקר מאויש של החלל העמוק בעשור הנוכחי ובזה שאחריו.
slsatthepad.jpg
ה-SLS הוא המשגר היחיד בעולם (כרגע, עד שספייס אקס תגמור לבנות את הסטארשיפ, והסינים – את הלונג מארץ' 9) שמסוגל לשגר גם אסטרונאוטים וגם מטען כבד במשימה אחת לירח. על ראש ה-SLS מוצבת החללית אוריון, שמסוגלת לתמוך בשישה אנשי צוות מעבר למסלול לווייני נמוך – לתקופות של עד 21 יום ללא עגינה.
ה-SLS והאוריון תוכננו במקור כדי להנחית את האסטרונאוטים הראשונים על מאדים בתחילת העשור הבא. אלא שב-2019 חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על צו נשיאותי המורה לנאס"א להנחית את האישה הראשונה ואת האדם הבא על אדמת הירח עד שנת 2024. ראש נאס"א דאז ג'ים בריידנסטין הודיע כי לתוכנית החדשה יקראו ארטמיס, אחותו של אפולו ואלת הירח במיתולוגיה היוונית. למרבה ההפתעה, ממשלו של ג'ו ביידן לא ביטל את התוכנית, כמנהגם של ממשלים לאורך שנים, אלא הגדיל את התקציב לארטמיס והורה לסוכנות החלל להנחית גם את האפרו-אמריקני הראשון על הירח.
מתל אביב – למרחק של 100 ק"מ מפני השטח של הירח
המשגר ישגר מחר את החללית אוריון למשימה בת 26 עד 42 ימים, מהם לפחות שישה ימים במסלול סביב הירח. מסלול המשימה יהיה מוארך במיוחד. בשלב מסוים, החללית תתקרב עד כדי 100 ק"מ מפני השטח של הירח. אחר כך, היא תתרחק עד כדי 65,000 ק"מ מהירח – רחוק יותר מכל חללית בהיסטוריה, שמיועדת לנשיאת אסטרונאוטים. בין לבין, חללית האוריון תשחרר 10 לווייני קובייה (CubeSat) שיערכו ניסויים עצמאיים – ממדידת מי הקרח בקוטב הדרומי של הירח ועד לניסיון לגדל שמרים בחלל העמוק.
orion-mare-crew.jpg
מאחר שמדובר בשיגור הבכורה של המשגר ושל החללית, ארטמיס 1 לא תהיה מאוישת. במקום אסטרונאוטיות בשר ודם יישבו באוריון שתי בובות: "הלגה" הגרמנייה ו"זוהר" הישראלית, במסגרת ניסוי Matroshka AstroRad Radiation Experiment, או MARE, שנועד לבדוק את אפוד הקרינה המיוחד של חברת סטמראד הישראלית בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. הלגה לא תלבש את האפוד – וזוהר כן. אם החיישנים של סוכנות החלל הגרמנית יראו כי זוהר אכן ספגה פחות קרינה מהלגה בזמן המסע, ייתכן כל האסטרונאוטיות והאסטרונאוטים של משימות ארטמיס המאוישות יצוידו בחליפות מסוג אסטרו-ראד, והן ישמשו אותם למקרה של התפרצות סולארית.
astrorad_image_1652164635437.jpg
ככלל, מאז אפולו 17 ב-1972, האנושות לא שיגרה בני אדם מעבר למסלול לווייני נמוך – שם הם היו מוגנים יחסית על ידי חגורות ואן אלן המקיפות את כדור הארץ והודפות את רוב הקרינה המסוכנת מהשמש. אלא שהחגורות עצמן מורכבות מחלקיקים טעונים – והן חושפות את כל מי שעובר דרכן ברמות קרינה מסוכנות.
mare_2.jpg
IMG-20220825-WA0017.jpg
זאת ועוד, כדי לחזור לירח – ולהגיע יום אחד גם למאדים – צריך לא רק לחצות את החגורות (פעמיים) אלא גם להימצא בחלל העמוק וללא הגנתן. במקרה של התפרצות סולארית, אסטרונאוטים שיימצאו על הירח, או בדרך למאדים, עלולים לחטוף רמות מסכנות חיים של קרינה. במהלך משימות אפולו, נאס"א לקחה סיכון מחושב, ויצאה מנקודת הנחה שהסיכוי להתפרצות כזאת בזמן המשימה נמוך למדי. היא צדקה, ובמהלך משימות אלה לא התרחשו התפרצויות סולאריות, אלא שהפעם, בתוכנית ארטמיס לשהות ממושכת על הירח, בסוכנות החלל האמריקנית לא לוקחים סיכונים.
"באפולו לקחו צ'אנס עם בריאות האסטרונאוטים, אבל הוא היה צ'אנס מחושב", אומר ד"ר מילשטיין. "השמש שלנו פועלת במחזורים מגנטיים בני 11 שנה. המחזור הסולארי הנוכחי החל ב-2019 ויגיע לשיאו ב-2025 – ואז הסיכוי להתפרצות סולארית יהיה גבוה בהרבה. 2025 היא גם שנת היעד של נאס"א לשיגור ארטמיס 3 עם ארבעה אסטרונאוטים, ששניים מתוכם ינחתו על הירח. ובהמשך נאס"א ושותפותיה מתכוונות לבנות בסיס ירחי מאויש, תחנת חלל בינלאומית חדשה במסלול סביב הירח, ואולי גם לשגר אסטרונאוטים למסע בן חצי שנה, לכל כיוון, למאדים. בכל המשימות הללו לחלל העמוק, אפודי האסטרו-ראד שלנו יספקו הגנה לאסטרונאוטים. אני מאמין שאפוד המגן אסטרו-ראד יהפוך בשנים הקרובות לציוד מגן בסיסי וסטנדרטי, ממש כמו חליפות החלל".