ארטמיס 1 כבר עומדת על כן השיגור בקייפ קנוורל, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ב-29 באוגוסט ישוגרו להקיף את הירח שתי בובות – "הלגה" הגרמנייה ו"זוהר" הישראלית, שתלבש את אפוד המגן אסטרו-ראד של חברת סטמראד הישראלית. אם יוכח כי זוהר אכן ספגה פחות קרינה מסוכנת מהלגה בדרכן לירח, אפודי המגן אסטרו-ראד מתוצרת כחול-לבן צפויים להפוך לסטנדרט הבטיחות החדש של נאס"א – ולשמש גם את האסטרונאוטים שינחתו על הירח ב-2025.
astrorad_image_1652164635437.jpg
"סטמראד הוקמה בעקבות האסון הגרעיני בפוקושימה ב-2011", מספר ד"ר אורן מילשטיין, מייסד ומנכ"ל החברה. "נדהמתי לראות את הכבאים נכנסים למתחם הכורים ללא כל הגנה מפני קרינת גמא. אותו הדבר קרה גם באסון בצ'רנוביל, אבל ייחסתי את זה לארגון הקלוקל של הסובייטים. ברגע שהטעות חזרה על עצמה גם ביפן, הבנתי שיש צורך עולמי באפודי מגן ייעודיים לקרינה".
אפוד המגן שפיתחה סטמראד עשוי עופרת, והוא מגן במיוחד על ריכוז מח העצם באזור אגן הירכיים. "צריך להבין שהרקמה שהכי נפגעת בחשיפה לקרינה היא מח העצם", אומר ד"ר מילשטיין. "זהו בעצם המפעל לייצור תאי דם בגוף, ובלעדיו האדם שנחשף לקרינה עלול למות מאנמיה. כשנחשפים בכוונה לקרינה בבית החולים, למשל כשמנסים להרוג גידול סרטני בכימותרפיה, מח העצם נמחק – ומשתילים בגוף החולה מח עצם של תורם כדי שהמפעל יחזור לפעילות. אני הבנתי שכמו שמספיק להשתיל חלק קטן ממח העצם של התורם כדי שהמפעל בגוף החולה יחזור לפעילות, כך מספיק להגן על חלק קטן ממח העצם מפני הקרינה המייננת כדי להציל חיים: במקום לכסות את הכבאי או החייל באפוד כבד ומסורבל, מספיק לכסות את אזור אגן הירכיים. האפוד שפיתחנו, גמא 360, הוא ציוד המגן האישי היחיד בעולם שנועד להגן על מח העצם מפני קרינה מייננת – והוא כבר נמצא בשימוש בכורים ברחבי העולם וכוחות חירום והצלה".
לאור הצלחת הגמא 360, בסטמראד חברו לענקית התעופה לוקהיד מרטין במטרה לייצר אפוד מגן ייעודי גם לאסטרונאוטים: האסטרו-ראד, שפותח בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
"בשונה ממגיבים ראשונים באזורים מוכי אסון גרעיני, אסטרונאוטים אינם חשופים לקרינת גמא – אלא לחלקיקים טעונים מהשמש, שנפלטים בעת סופת שמש, או התפרצות סולארית", מספר ד"ר מילשטיין. "במקום פוטונים של גמא, חלקיקים טעונים שעפים מהשמש בזמן התפרצות סולארית פולטים קרינה על פני כל הספקטרום האלקטרומגנטי – מרדיו ועד גמא. לכן אפוד האסטרו-ראד לא עשוי מעופרת אלא מפוליאתילן בצפיפות גבוהה. מצד שני, בהיעדר כבידה יכולנו להוסיף עוד משקל לאפוד ולהגן לא רק על אגן הירכיים אלא על כל הטורסו, ובכך להפחית את הסיכון הן לאנמיה והן למחלות סרטן שונות שעלולות להתפרץ שנים אחרי החזרה לכדור הארץ".
mare_2.jpg
ב-2019 שוגר אפוד אסטרו-ראד, ועליו דגל ישראל, לתחנת החלל הבינלאומית – הפעם הראשונה שבה הוצג הדגל הכחול-לבן במעבדה החשובה בעולם. האפוד הראשון הותאם לגוף הנשי, ולבשו אותו אסטרונאוטיות של נאס"א במטרה לאמוד את הנוחות והארגונומיה של האפוד בתנאי חוסר כבידה ובמהלך שורה של משימות מורכבות, הכוללות פריקת מטען מחלליות עוגנות, עריכת ניסויים מדעיים, שימוש בזרוע הרובוטית ועוד.
"התפרצויות סולאריות יכולות להימשך עד שבועיים", אומר ד"ר מילשטיין, "כך שהאפוד המגן חייב להיות נוח לשימוש – משהו שאפשר להירדם איתו כשהולכים לישון אבל להוריד בקלות כשהולכים לשירותים. במקרה של התפרצות, אנחנו רוצים שהאסטרונאוטים ילבשו את האפוד כמה שיותר. הפידבק שקיבלנו מהבדיקות בתחנת החלל הבינלאומית עזרה לנו לשפר את עיצוב האסטרו-ראד לפי הצרכים המיוחדים של השהות במיקרו-כבידה, וזאת מבלי להפחית מההגנה".
חגורות ואן אלן, ואחריהן – הירח ומאדים
כעת מגיע המבחן האמיתי של האסטרו-ראד: ניסוי ה-Matroshka AstroRad Radiation Experiment, או MARE, בארטמיס 1. ככלל, מאז אפולו 17 ב-1972, האנושות לא שיגרה בני אדם מעבר למסלול לווייני נמוך – שם הם היו מוגנים יחסית על ידי חגורות ואן אלן המקיפות את כדור הארץ והודפות את רוב הקרינה המסוכנת מהשמש. אלא שהחגורות עצמן מורכבות מחלקיקים טעונים – והן חושפות את כל מי שעובר דרכן ברמות קרינה מסוכנות.
8969261743_1061ba86d8_c.jpg
זאת ועוד, כדי לחזור לירח – ולהגיע יום אחד גם למאדים – צריך לא רק לחצות את החגורות (פעמיים) אלא גם להימצא בחלל העמוק וללא הגנתן. במקרה של התפרצות סולארית, אסטרונאוטים שיימצאו על הירח, או בדרך למאדים, עלולים לחטוף רמות מסכנות חיים של קרינה. במהלך משימות אפולו, נאס"א לקחה סיכון מחושב, ויצאה מנקודת הנחה שהסיכוי להתפרצות כזאת בזמן המשימה נמוך למדי. היא צדקה, ובמהלך משימות אלה לא התרחשו התפרצויות סולאריות, אלא שהפעם, בתוכנית ארטמיס לשהות ממושכת על הירח, בסוכנות החלל האמריקנית לא לוקחים סיכונים.
אפודי אסטרו-ראד של סטמראד נועדו לשמש למעשה את כל האסטרונאוטים של נאס"א לעשור הקרוב והבא, הן במשימות לירח והן למאדים. ניסוי MARE יבדוק איך האפוד מתמודד עם הקרינה בחגורות ואן אלן – בדרך לירח. לשם כך יצרו בסוכנות החלל הגרמנית DLR שתי בובות המדמות את הגוף הנשי: הלגה וזוהר. הלגה לא תלבש את האפוד – וזוהר כן.
"אלו בובות משוכללות שמדמות את הרקמות האנושיות, לרבות איברים פנימיים כמו ריאות ועצמות", אומר ד"ר מילשטיין. "אם תפתח את הבובה תגלה שהאיברים השונים עשויים מחומרים שונים, בהתאם ליכולת בליעת הקרינה של כל איבר ואיבר. שתי הבובות הלגה וזוהר מצוידות באלפי חיישני קרינה, במטרה להבין את מידת ההגנה שהאפוד יספק לזוהר בהשוואה להלגה".
52291737656_8646072b8a_k-1024x724.jpg
ציוד מגן בסיסי וסטנדרטי
משימת ארטמיס 1 תארך בין 26 ל-42 ימים, מהם לפחות שישה ימים במסלול סביב הירח. משום כך, שתי בובות שעל סיפונה יחצו את חגורות ואן אלן פעמיים – בדרך לירח ובדרך חזרה לכדור הארץ. כל חצייה כזאת אורכת כארבע שעות, במהלך הבובות יהיו חשופות לקרינה. "יהיה מדהים אם במקרה תהיה התפרצות סולארית בזמן ארטמיס 1, אבל הסבירות נמוכה", צוחק ד"ר מילשטיין. "נסתפק אפוא בקרינה שבחגורות ואן אלן".
השמש שלנו פועלת במחזורים מגנטיים בני 11 שנה. המחזור הסולארי הנוכחי החל ב-2019 ויגיע לשיאו ב-2025 – ואז הסיכוי להתפרצות סולארית יהיה גבוה בהרבה. 2025 היא גם שנת היעד של נאס"א לשיגור ארטמיס 3 עם ארבעה אסטרונאוטים, ששניים מתוכם ינחתו על הירח. ובהמשך נאס"א ושותפותיה מתכוונות לבנות תחנת חלל בינלאומית חדשה, הפעם במסלול סביב הירח, הלוגר גייטוויי – שתשמש מעין מעבדת מעבר בין כדור הארץ לירח. הלונר גייטוויי תהיה מאוישת דרך קבע, וגם בה יצטרכו לאפסן אפודי אסטרו-ראד למקרה של התפרצות. וכמובן, אפודי מגן יהיו הכרחיים גם בראשית העשור הבא, אם וכאשר ישגרו אסטרונאוטים למסע בן חצי שנה, לכל כיוון, למאדים.
"בכל המסעות הללו בחלל העמוק, אפודי האסטרו-ראד שלנו יספקו הגנה לאסטרונאוטים", מסכם ד"ר מילשטיין. "אני מאמין שאפוד המגן יהפוך לציוד מגן בסיסי וסטנדרטי בשנים הקרובות, כמו חליפות החלל עצמן".