הביטו החוצה רגע. אם עכשיו לא לילה, אתם וודאי רואים בניינים או צמחים, וזאת כיוון שאור השמש הפוגע בהם מוחזר לעינכם. אם תצאו החוצה, תרגישו וודאי גם את חום אנרגיית השמש.
אבל האנרגיה המחממת את עורכם והאור עצמו שבזכותו אתם רואים עכשיו הכל, מקורם בתהליך שהחל לפני שהאנושות (הומו ספיינס ספיינס) היתה קיימת בכלל. כלומר, האור סביבכם מגיע לאחר מסע ארוך שנמשך כמאתיים אלף שנה ולפעמים אף יותר מכך!
למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?
הפוטונים, החלקיקים שמהם מורכב האור הנראה (בין השאר), נוצרים בליבת השמש. אילו הם היו נעים כלפי חוץ ללא מכשולים, הם היו מגיעים לפְּני השמש תוך שתי שניות בלבד. אבל למעשה, עליהם לצלוח מרק רותח, עצום-ממדים, של פלזמה העשויה ברובה ממימן. שם הפוטונים מתנגשים באלקטרונים חופשיים שוב ושוב ושוב, ובקושי מצליחים להתקדם.
אבל אין מה לרחם על הפוטונים במסעם המפרך. לוּ היו מגיעים אלינו ישירות, היינו בצרות. מדוע?
כי כאשר נוצרת האנרגיה בליבת השמש, היא קורנת בעצמה רבה מאוד- בעוצמת "קרני גמא". מדובר בקרני אור שאי אפשר לראות, אך אילו הן היו פוגעות בנו, הם היו מפרקות את תאי גופינו לגורמים. שכבת האוזון באטמוספרה יכולה לסנן כמות מסוימת של קרני גמא, אך כמות רבה מדי היתה משמידה אותנו. למזלנו, במהלך המסע הארוך אל פני השטח של השמש, הפוטונים "מתעייפים" בדרך, כמו אצן שמנסה לרוץ בתוך קהל עצום וכשהוא מצליח סופסוף לצאת ממנו, הוא כבר מותש. כשהפוטונים מגיעים החוצה, לפני השמש, רמת האנרגיה של רבים מהם נמוכה ובלתי מסוכנת.
כמובן, גם לאחר המסע המפרך של הפוטונים ממרכז השמש אל פניה, היא קורנת בעוצמת בהירות גדולה. זו הסיבה שמבט ישיר בשמש הוא מסוכן ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך. אך אפילו השמש שלנו אינה מתקרבת לעוצמת הבהירות של כמה מהשמשות ביקום.
אז... מהו בעצם הדבר הכי בהיר ביקום?