אנחנו יודעים שמים רותחים במאה מעלות צלזיוס בגובה פני הים ואילו לבה מבעבעת מתוך הר געש מגיעה לכ- 1,090 מעלות. פני השמש וגם מרכז כדור הארץ מגיעים לכ- 5,500 - 6,000 מעלות, שזהו חום שבאמת אי אפשר לדמיין, אך גם זה יחסית קריר למרכז השמש שלנו. שם הטמפרטורה מרקיעה לכ- 15 מיליון מעלות.
אכן, חום אימים, אבל... שיא החום? ממש לא!
כאמור, ישנם כוכבים בעלי מסה גבוהה יותר מהשמש, והם פולטים אנרגיה רבה יותר, שלא לדבר על סופרנובה, אותו פרץ אדיר של אנרגיה המתרחש כאשר כוכב גדול מסיים את חייו. כזכור, פרץ אחד כזה משחרר אנרגיה במשך שניות ספורות, ששווה לאנרגיה שהשמש שלנו תשחרר במשך כל שנות קיומה, כעשרה מיליארד שנה. הטמפרטורה בפרצי אנרגיה שכאלה עולה למעלה מטריליון מעלות. הבלגן שנותר אחרי פיצוץ שכזה הוא אחד הדברים הכי מרהיבים ביקום:
אבל מהי בכלל המשמעות של טמפרטורה כזו?
נסו לחשוב על מים שאנחנו מחממים בקומקום. ככל שהטמפרטורה עולה, מולקולות המים, אשר מורכבות מאטומי חמצן ומימן, נפרדות זו עד שנוצרות בועות אוויר והמים מתאדים. בטמפרטורות גבוהות יותר, כמו בשמש שלנו, אפילו האטומים עצמם לא נשארים אדישים ונפרדים מהאלקטרונים הסובבים אותם. בטריליון מעלות קורה משהו מוזר אף יותר: גרעיני האטומים עצמם מתפרקים והפרוטונים והניטרונים שמרכיבים אותם פשוט "נמסים". בטמפרטורה כה גבוהה, החומרים כפי שאנחנו מכירים אותם, כמו למשל ברזל, זהב, מימן, חדלים לחלוטין להיות מה שהם.
האם משהו אי שם ביקום יכול להגיע לחום גדול יותר מטריליון מעלות קלווין?
ובכן, כן, ואולי לא צריך לחפש כל כך רחוק: קבוצת מדענים כאן, בכדור הארץ, הצליחה לעשות ניסוי שבו הם יצרו חום של קווינטיליון מעלות.
ו… מה קרה להם?!
שום דבר. הניסוי התבצע על אטומים ספורים ורק לשבריר שניה.
האם ייתכן אפילו חום גבוה יותר? האם ייתכן שמשהו יגיע לחום גבוה עד כדי כך, ששום דבר אינו יכול להיות חם יותר ממנו? לפי תיאוריות מסוימות, התשובה על כך היא כן ושלמעשה, זה כבר קרה. מתי? בשבריר שניה שלאחר המפץ הגדול, שבו החל תהליך היווצרות היקום.
על כמה מעלות אנחנו מדברים? בערך 141 נוניליון מעלות צלזיוס. כלומר, ייתכן ששיא החום האפשרי ביקום, הוא המספר הזה: 141,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000
וייתכן גם שלא... איננו יודעים. בחום גבוה כל כךחוקי הפיזיקה המוכרים לנו פשוט קורסים.
סקרנים לעוד?
- קראו איך בכלל השמש שלנו מייצרת אור
- מה קורה לשמשות גדולות במיוחד שנגמר להם "הדלק" והן הופכות לסופרנובה?
- לאן אנחנו היינו מגיעים (וכיצד זה היה נראה) לו אנחנו היינו יכולים לטוס במהירות האור?