בסרט "להציל את מארק וואטני" אסטרונאוטים נקלעים לסופה מאדימית עזה: הרוח עוקרת אנטנה ומאיימת להפוך את החללית שצריכה להחזיר את האסטרונאוטים חזרה לכדור הארץ. במהלך פינוי החירום האסטרונאוט וואטני נפצע מפגיעת אבנים ומאבד את ההכרה. הצוות מניח שהוא נהרג – וממריא בלעדיו. אבל האם זה יכול לקרות במציאות? כמה מהירה הרוח במאדים?
עלעול חול (dust devil) במאדים. קרדיט: נאס"א
ובכן, הרובר קיוריוסיטי של נאס"א ליקק את האגודל, זקר אותו ומדד רוחות במהירות של עד 100 קמ"ש על פני השטח. פה בעולם הבית שלנו, רוחות של 100 קמ"ש יכולות בהחלט להפיל עצים ולהעיף חפצים. אלא שהלחץ האטמוספירי במאדים הוא רק כ-1% מזה של כדור הארץ. אם תעמדו מול משב רוח של 100 קמ"ש בכדור הארץ, תתקשו ללכת. אילו עמדתם מול משב רוח של 100 קמ"ש במאדים, הייתם מרגישים כאילו נוצות רכות מלטפות את פניכם.
כן, הרוחות במאדים לא יכולות לעקור אנטנות, להפיל חלליות או חלילה לפגוע במארק וואטני – אף שהכבידה בכוכב הלכת האדום היא רק כשליש מכוח הכבידה בעולמנו. למעשה, הלחץ האטמוספירי במאדים נמוך עד כדי כך, שרוח הנושבת ב-100 קמ"ש לא יכולה להזיז ולו גרגיר חול.
עם זאת, הרוח המאדימית יכולה בהחלט להזיז גרגיר אבק – והיא אף עושה זאת לעיתים תכופות. מזג האוויר המאדימי מאופיין בסופות אבק – הנקראות בטעות "סופות חול" – בעיקר כשהקיץ מגיע להמיספירה הדרומית. סופות האבק הללו, גודלן כגודל יבשות שלמות בכדור הארץ, ופעם בשלוש שנים מאדימיות (חמש וחצי שנים ארציות) סופה אחת מתנפחת לכדי סופה גלובלית, האופפת את כוכב הלכת כולו.
מאדים אחרי סופת חול גלובלית ביולי 2018 (מימין) נראה חלק יותר וכלל לא ניתן להבחין בטוואי השטח. קרדיט: NASA/JPL-Caltech/MSSS
את סופות האבק האימתניות של מאדים אפשר לראות אפילו מכדור הארץ, אבל צריך לזכור שמדובר בחלקיקי אבק דקיקים הנישאים על גבי רוח חלשה מאוד. סופות אבק מאדימיות הן כאב ראש רציני בתכנון משימות עתידיות לכוכב הלכת, אבל מסיבות פרוזאיות לגמרי, כמו הסתרת אור השמש מפאנלים סולאריים. הן לא יכולות לפגוע פיזית בציוד אלקטרוני ולא בבני אדם. אילו פסעתם בלב סופת אבק מאדימית, הייתם מתקשים לראות לאן אתם הולכים – אבל לא הייתם מתקשים ללכת.
אם כן, לרוח יש כוח לעצב עולמות שלמים. אבל מה היה קורה לוּ הייתה מפסיקה פתאום לנשוב?