צפו בשיגור אדליס-סמסון: להק של ננו-לוויינים מתוצרת ישראל – שיבצעו טיסת מבנה עצמאית

pini.jpg

להק לווייני אדליס-סמסון ישמש לקליטת אותות מכדור הארץ ולחישוב מקור השידור כדי לזהות ולאתר אנשים במצוקה. אבל זאת המשימה של הלהק המסוים הזה. הפרויקט אדליס-סמסון נועד להוכיח שניתן להחזיק מבנה מבוקר של לוויינים במשך שנה במסלול של 600 ק"מ מעל פני הקרקע, ולהדגים לראשונה פעולה אוטונומית של מערכות זעירות בחלל. אם הפרויקט יצלח, הוא יפרוץ דרך ללַהֲקים רבים נוספים בעתיד, כל אחד עם משימה שונה.

"פרויקט אדליס-סמסון מורכב משתי משימות", אומר פרופ' גורפיל. "המשימה התפקודית היא איכון מהקרקע של אותות רדיו. בעזרת שלושה לוויינים אפשר הרי לאכן כל מקור של קרינה, כלומר לחשב איפה המקור נמצא – בדומה לאיכון GPS שמשתמש בשלושה לוויינים לפחות. אלא שבניגוד ל-GPS אנחנו לא צריכים את שיתוף הפעולה של מקור הקרינה כדי לחשב איפה הוא נמצא. זה חשוב בעיקר למשימות חילוץ והצלה. אנשים שיוצאים לטרק בהרי ההימלאיה למשל, אזור שממילא אין בו קליטה של GPS, עונדים צמיד שמשדר בתדר הבינלאומי של חילוץ והצלה – ולווייני אדליס-סמסון ידעו לאתר אותם בדיוק".

בנוסף לכך, המשימה הטכנולוגית של אדליס-סמסון היא להראות היתכנות של תפעול שלושה לוויינים בחלל, שמנהלים את עצמם כלהק בקרבה גדולה יחסית זה לזה. גודלו של כל אחד מהלוויינים 10X20X30 ס"מ, בערך כגודל קופסת נעליים, ומשקלם הכולל הוא שמונה ק"ג – הננו-לוויינים הראשונים בגודל הזה שיטוסו בטיסת מבנה משותפת. 

201232571112_Big.jpg

"תחום הננו-לוויינים מצוי בתנופה משמעותית בשנים האחרונות ומספר השיגורים גדל והולך מדי שנה", אומר מנהל סוכנות החלל הישראלית, אבי בלסברגר. "עלויות הפיתוח והשיגור של לוויינים כאלה, המסוגלים למלא מגוון שימושים, נמוכות משמעותית מאלה של לוויינים רגילים. בעתיד הקרוב צפויות להופיע מערכות של אלפי ננו-לוויינים, כמו סטארלינק, שיכסו את כדור הארץ ויאפשרו תקשורת אינטרנט מהירה בעלות נמוכה משמעותית מהמקובל כיום, כמו גם יישומים רבים אחרים המבוססים על להקי לווינים קטנים כגון זה אשר יודגם בלווייניי סמסון". 

במה סמסון שונה מכל אותם מערכי לוויינים הקיימים כבר כיום? "סמסון זאת קפיצת מדרגה", מסביר פרופ' גורפיל, "כי הלוויינים שלנו יודעים לבקר את המיקום שלהם זה ביחס לזה. באמצעות תקשורת פנימית ביניהם, הלוויינים שלנו יודעים למקם את עצמם במרחב לפי הקונפיגורציה של המשימה הספציפית. הם יוצרים ושוברים מבנים לפי הצורך, כאשר אנחנו מרשים להם להתקרב לטווח של עד קילומטר אחד זה מזה ולהתרחק עד כדי 250 קילומטר מחבריהם".

מהפכת החלל הבאה?

לדברי פרופ' גורפיל, ננו-להקים כאלה הם העתיד במגוון יישומים חלליים, מניטור סביבתי ועד אסטרונומיה.

"להקי לוויינים הם בבחינת מהפכה, עם המון השלכות ואפשרויות. למשל, בתחום האופטיקה אפשר להשתמש בלהקי לוויינים כאלה כטלסקופ חלל וירטואלי בשיטת האינטרפרומטריה ולנצל את המרחק ביניהם כדי להרחיב את מפתח הטלסקופ. אם נצליח לייצב את הטלסקופים בלהק נוכל לצלם כך ברזולוציות גבוהות מאוד, אולי אפילו לצלם כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. שימושים אחרים כוללים מטאורולוגיה מדויקת יותר, זיהוי טרנדים של התחממות גלובלית ומודלים מדויקים של תנועת פחמן דו-חמצני באטמוספרה. בנוסף, גם צילום ברזולוציה גבוהה יתאפשר בקלות, כי ברגע שמספר לוויינים מצלמים את אותה נקודה מזוויות שונות ניתן לייצר תמונה תלת ממדית של התופעה שמבקשים לחקור, מברקים באטמוספרה העליונה ועד השדה המגנטי שעוטף את כדור הארץ".

"ריקוד החלליות":

קרדיט: הטכניון