בשבוע שעבר, במחסן מספר 3 של מרכז החלל ע"ש קנדי שבפלורידה, המשגר הגדול ביותר שאי פעם נבנה נעמד על רגליו: ה-SLS – Space Launch System (או: מערכת שיגור לחלל) הורכב לראשונה בהצלחה, כשבקודקודו קפסולת האוריון. אם הכול ילך כשורה, בנאס"א מקווים לשגר את המפלצת בגובה כ-120 מטרים כבר ב-12 בפברואר 2022 לסיבוב סביב הירח, כהכנה לקראת הנחיתה המאוישת ב-2024. זוהי משימת ארטמיס-1, שגם לישראל יש חלק במערכות שייבדקו בה.
כחלק ממשימת ארטמיס להחזרת בני אדם לירח, המשימה העיקרית של ארטמיס 1 הלא מאוישת, תהיה לבדוק את המשגר ואת קפסולת האוריון, לפני המשימה המאוישת של ארטמיס 2. אחת מהמערכות שייבדקו במשימה, היא יעילותם של אפודי אסטרו-ראד של חברת סטמראד, שאמורים לספק הגנה על אסטרונאוטים מפני קרינה מסכנת חיים בחלל העמוק. יחד עם האוריון הריק מאדם, ה-SLS הראשון יטיס גם 10 לווייני קובייה למטרות שונות, כמו חקר השפעת החלל העמוק על הדנ"א של שמרים ולוויין קובייה שיפרוש מפרשית שמש קטנה.
640px-Super_heavy-lift_launch_vehicles.jpg
כעת, לאחר שהערמת האוריון על גבי המשגר עברה בהצלחה, בנאס"א מתכוונים לגלגל את המערכת הענקית לכן השיגור בדצמבר ולערוך "מבחן רטוב", דהיינו למלאו בדלק. לאחר מכן ה-SLS יחזור למחסן לבדיקות נוספות, ויתגלגל פעם נוספת שישה ימים לפני השיגור. ב-12 בפברואר ייפתח חלון הזדמנויות קצרצר לשיגור, בן 21 דקות בלבד. עד ה-27 בפברואר ייפתחו חלונות שיגור נוספים – שאורכם נאמד במספר דקות עד לשעתיים. מתכנני משימת ארטמיס-1 רוצים לבדוק את יכולת קפסולת האוריון לנחות חזרה על הארץ בשלום, ולכן הם מעוניינים לראות את הקפסולה חודרת לאטמוספרה באור יום. מכאן גם חלונות השיגור הקצרים – המשימה מתוכננת כך שתנחת חזרה במהלך היום.
חלל ישן מול חלל חדש
נאס"א מפתחת את ה-SLS מאז 2011, והמשגר הכבד מאוד נועד להחליף את תוכנית מעבורות החלל כרכב השיגור העיקרי של ארה"ב לחקר החלל העמוק. כבר בשלב הראשון, ה-Block 1, ה-SLS צפוי להיות עוצמתי ב-15% יותר ממשגר הסטורן 5 האימתני ששיגר את האסטרונאוטים לירח במסגרת תוכנית אפולו. כשהוא מתנשא לגובה 98 מטרים – כמעט כגובה מגדל שלום בתל אביב – השלב העיקרי של ה-SLS משתמש בארבעה מנועי RS-25, אותם המנועים ששימשו את מעבורות החלל בשיפורים קלים, מה שיעניק לו כושר נשיאה של 27,000 ק"ג מטען למסלול ירחי. בהמשך, בסדרת ה-Block-2 של המשגר, מספר זה צפוי לעלות לכמעט 46,000 ק"ג לירח – ולשמש את נאס"א למסע מאויש למאדים.
15786961001_a04b4a7ccd_c.jpg
שיגור הבכורה של ה-SLS תוכנן ל-2016, ומאז נדחה שוב ושוב. בינתיים השתנו תוכניות הבית הלבן, בין היתר לאור הצלחותיה של סין בהנחתת רוברים על הירח. במקום מאדים, ב-2017 חתם נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ על צו נשיאותי המורה לנאס"א להנחית את האסטרונאוט הבא והאסטרונאוטית הראשונה על הירח עד שנת 2024. לפחות לעת עתה, ממשל ביידן דבק בתוכנית ארטמיס – אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית.
לפי התוכנית, ארטמיס 1 תשוגר למסלול סביב הירח ב-2022. ארטמיס 2, שתהיה מאוישת בארבעה אנשי צוות, תשוגר למסלול סביב הירח ב-2023. ולבסוף, ארטמיס 3 תשגר ארבעה אנשי צוות, מהם שניים שירדו לפני השטח ב-2024. אלה יהיו שני בני האדם הראשונים שיתהלכו על הירח מאז שיוג'ין סרנן והאריסון שמיט עזבו את הלבנה ב-1972, במסגרת משימת אפולו 17. הפעם, האמריקאים לא מתכננים לבקר בלבד – ובנאס"א מאמינים שיעלה בידם לבסס מושבת מחקר ירחית, שתהיה מאוישת דרך קבע, לצד תחנת חלל ירחית בינלאומית. כך, הירח יהפוך למעין תחנת מעבר למאדים ובמקביל, גם למעבדת ניסויים לאפשרות לשרוד לתקופות ארוכות על מאדים, תוך כדי ניצול משאבים מקומיים כמו מים וחמצן.
for_press_release.jpg
אלא שב-2010, במקביל להחלטה על פיתוח ה-SLS, הממשל האמריקאי החליט לעודד חברות פרטיות לפתח יכולות שיגור עצמאיות כדי לפתוח את החלל לתחרות. בצעד שהפך לנדבך מרכזי במהפכת "החלל החדש", נאס"א העניקה שמונה מיליארד דולר לשתי חברות – ענקית התעופה בואינג על פיתוח הסטארליינר וחברת הזנק קטנה בשם ספייס אקס על חללית הדרגון. הרעיון היה שנאס"א תקנה מהספקיות משימות מטען וצוות לתחנת החלל הבינלאומית במסלול לווייני נמוך, ותפנה את משאביה שלה לפיתוח הכלים הכבדים לחקר החלל העמוק – למשל משימה מאוישת למאדים.
נכון לכתיבת שורות אלו, הסטארליינר של בואינג עוד נמצא בשלב הניסויי, ושתי טיסותיו הבלתי-מאוישות היו רצופות תקלות. לעומת זאת, ההשקעה של נאס"א בספייס אקס השתלמה מעל ומעבר לציפיות, כשחלליות דרגון – מאוישות ולא מאוישות – מטיסות אסטרונאוטים אמריקאים לתחנת החלל כדבר שבשגרה. בשנים שחלפו מאז ההכרזה על תוכנית המאוישת המסחרית (Commercial Crew Program) ומענקי הפיתוח לספייס אקס, החברה הפכה למעצמת חלל בזכות עצמה. הודות למשגרי הפאלקון הרב-שימושיים, החברה הוזילה משמעותית את מחירי השיגור לחלל והיא משגרת היום יותר לוויינים מכל חברה או ממשלה בעולם. עם ההון שגרפה משיגורי לוויינים מסחריים בפאלקונים, ספייס אקס החלה לפתח את חללית הסטארשיפ: חללית רב-שימושית כבדה מאוד שתוכל להשתגר מכדור הארץ ולנחות על הירח – וגם על מאדים.
שני משגרים, שתי תפיסות עולם
כך נולד "מתחרה" ל-SLS של נאס"א. אמנם הסטארשיפ עוד רחוקה מאוד מלהיות מבצעית, אבל רבים תוהים מדוע ספייס אקס ונאס"א מפתחות שני משגרים כבדים בעלי יכולות דומות למדי ויעדים כמעט זהים: לנחות על הירח ובהמשך לנחות על מאדים. שני המשגרים שונים זה מזה כמעט בכל פרמטר, במיוחד במדד החשוב ביותר: עלות שיגור של ק"ג מטען לירח. ק"ג אחד של מטען לירח יעלה ב-SLS המסורתי כ-31,500 דולר (וכ-20,000 דולר בדור הבא של ה-SLS, ה-Block-2). בסטארשיפ הרב-פעמי, העלות לק"ג מטען לירח צונחת ל-2,000 דולר בלבד. זאת ועוד, את הסטארשיפ יהיה ניתן לשגר מספר פעמים ביום. את ה-SLS החד-פעמי – פעם בשנה, לפי קצב הייצור הנוכחי.
נאס"א בוחרת בספייס אקס לפיתוח מערכת הנחיתה האנושית
מאחר שמשלם המיסים האמריקאי כבר השקיע יותר מ-20 מיליארד דולר בפיתוח משגר ה-SLS וחללית האוריון, בנאס"א הודיעו באפריל השנה כי יעניקו לספייס אקס כ-3 מיליארד דולר לפיתוח מערכת הנחיתה האנושית (Human Landing System) שתנחית את האסטרונאוטים שלה על אדמת הירח במסגרת תוכנית ארטמיס.
כך נוצר מצב כלאיים: ארבעת האסטרונאוטים ישוגרו מכדור הארץ ב-SLS, החללית אוריון של נאס"א תתנתק מהמשגר ותיכנס למסלול סביב הירח. שם, הקפסולה הזעירה אוריון תחבור לסטארשיפ הענקית מתוצרת ספייס אקס, ושני אנשי צוות יעברו לסטארשיפ שעה ששניים נוספים ימשיכו להקיף את הירח באוריון. הסטארשיפ תנחת על הירח, ולאחר שבוע תמריא חזרה ושוב תחבור לאוריון. שני אנשי הצוות שנחתו על הירח יצטרפו לחבריהם באוריון, וכל הרביעייה תשוב לכדור הארץ – זאת למרות שאם הסטארשיפ תהפוך מבצעית, היא אינה זקוקה ל-SLS או לאוריון כדי לשגר צוותים מהארץ ולהנחיתם על הירח.