ביום שישי האחרון נערכה טיסת הבכורה הלא-מאוישת הראשונה של מעבורת החלל סטארליינר מבית בואינג. המעבורת שוגרה על גבי משגרת מסוג אטלס 5 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, במטרה לעגון בתחנת החלל הבינלאומית. אלא שזמן קצר לאחר ההיפרדות מהמשגר, אירעה תקלה במחשבי החללית. במקום לנווט את עצמה לכיוון תחנת החלל, מחשב החללית האמין שהוא בהליך כניסה חזרה לאטמוספרה של כדור הארץ. כתוצאה מהתקלה, דלק רב בוזבז לחינם – ולא הייתה עוד אפשרות לעגון בתחנת החלל הבינלאומית. היום (ראשון), יומיים אחרי השיגור, הסטארליינר של בואינג נחתה בשלום במטווח הטילים וייט סנדס, ניו מקסיקו.
אמש הודיעה בואינג כי דניס מוילנבורג, מנכ"ל החברה, התפטר ויו"ר החברה,. התקלה של הסטארליינר היא חדשות רעות מאוד לבואינג, שהודיעה אמש על התפטרות מנהלה, דניס מוילנבורג (דייויד קלהון, ייכנס לנעליו ב-13 בינואר). לפי התוכנית, השיגור הבא של הסטארליינר לתחנת החלל הבינלאומית, המיועד למחצית הראשונה של 2020, אמור להיות מאויש – ולשאת עמו שלושה אסטרונאוטים: כריסטופר פרגוסון, מייק פינקה וניקול מאן. יובהר כי גם אם החללית ששוגרה בשישי הייתה מאוישת, לא הייתה נשקפת כל סכנה לאסטרונאוטים – והם פשוט היו נוחתים חזרה מבלי להשלים את משימתם.
oft_launch_1.jpg
עיכוב משמעותי בלוחות הזמנים
תקלות יש תמיד, בטח בחלל, וכפי שאמר האסטרונאוט המיועד לעלות על הסטארליינר הבא, מייק פינקה: "בשביל זה יש טיסות ניסוי, נכון?". הבעיה עם התקלה שאירעה במחשבי הסטארליינר היא בעיה מערכתית. קצת קשה להאמין, אבל מאז חיסול תוכנית מעבורות החלל ב-2011, למעצמה הגדולה בעולם אין חללית משל עצמה שמסוגלת לשאת אסטרונאוטים.
בשנים האחרונות ארה"ב תופסת טרמפים על חלליות סויוז רוסיות כדי לשנע את אנשיה לתחנת החלל הבינלאומית. במקביל לבניית מעבורת החלל שלה, אוריון, נאס"א הפנתה השקעה עצומה יחסית לפיתוח יכולות שינוע של חברות פרטיות במסגרת התוכנית לפיתוח משימות מסחריות מאוישות (Commercial Crew Development). הרעיון מאחורי היוזמה היה פשוט: להעניק ליזמים פרטיים את ההזדמנות לשנע אסטרונאוטים ומטען הלוך וחזור מתחנת החלל הבינלאומית – ובכך לפנות את נאס"א למשימות מדע וחקר החלל, כמו החזרה לירח והנחיתה על מאדים.
122219-land6-1.jpg
במסגרת זו הוענקו ב-2014 תקציבי פיתוח ממשלתיים לבואינג ולספייס אקס, כדי לפתח את מעבורות החלל דרגון וסטארליינר – בהתאמה. לפי התכנון המקורי, שתי החלליות היו אמורות לערוך טיסות ניסוי כבר ב-2015. לאחר עיכובים רבים, במרץ השנה שיגרה ספייס אקס חללית דרגון לעגון בתחנת החלל הבינלאומית. המשימה, דמו 1, הייתה המשימה הפרטית הראשונה בתולדות החלל. ברבעון הראשון של 2020 החברה עתידה לשגר את דמו 2 – והפעם היא תהיה מאוישת. טיסת הבכורה של הסטארליינר הסתיימה, כאמור, בתקלה – ולא ברור אם אמנם נראה טיסה מאוישת על גבי הסטארליינר ב-2020.
בזמן ששתי החברות הפרטיות, בואינג וספייס אקס, מתחרות זו בזו על הזכות להיות החברה האמריקנית הראשונה בהיסטוריה שתשגר אסטרונאוטים אמריקניים לחלל – אסטרונאוטים אמריקניים עדיין משתמשים במעבורות סויוז רוסיות. כך, לילה לפני השקת חללית הסטארשיפ של ספייס אקס, ראש נאס"א ג'ים בריידנסטין צייץ עקיצה לא אופיינית כלפי החברה. "אני מצפה בכיליון עיניים להודעה של ספייס אקס מחר", כתב בריידנסטין. "בינתיים, התוכנית 'פיתוח משימות מסחריות מאוישות' מפגרת שנים אחרי לוח הזמנים. נאס"א מצפה לאותה רמה של התלהבות לגבי ההשקעות של משלם המיסים האמריקני. הגיע הזמן לספק את הסחורה".
הסטארליינר דומה למדי למעבורת החלל אוריון שלוקהיד מרטין מפתחת עבור נאס"א. קוטר הקפסולה הוא כ-4.5 מטרים – מעט גדולה יותר מתא הפיקוד של משימות אפולו ומעט קטנה יותר מהאוריון. הסטארליינר של בואינג אמורה לאלכס עד שבעה אסטרונאוטים ולהישאר ממסלול כשבעה חודשים. בניגוד לאוריון, מטרתה העיקרית של הסטארליינר יהיה לשנע אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית, כלומר למסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ. לא כך האוריון, שנבנתה כדי לשאת אסטרונאוטים הרחק לירח, למאדים ואפילו לנוגה.