תוכנית ארטמיס (Artemis Program) היא תוכנית בינלאומית – וגם פרויקט הדגל של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) – שתכליתה להנחית בני אדם על הירח, להקים עליו מושבה אנושית ולהופכו לתחנת מעבר למשימות מאוישות לחלל העמוק בכלל ולמאדים בפרט.
ההיסטוריה של תוכנית ארטמיס
האדם האחרון שצעד על אדמת הירח היה יוג'ין סרנן, אסטרונאוט אפולו 17, בשנת 1972. רגע לפני שטיפס חזרה לחללית אמר: "בעוזבנו את הירח ואת טאורוס-ליטרו, אנו עוזבים כשם שבאנו, ואם ירצה האל אנו נחזור – בשלום ובתקווה לכל המין האנושי". מאז הכריזה ארצות הברית כמה פעמים על התוכניות להחזיר בני אדם לירח, אולם רק בשנים האחרונות התוכניות האלה קורמות עור וגידים: 50 שנה אחרי ביקורו האחרון של האדם על הירח נבואתו של סרנן מתגשמת בתוכנית ארטמיס הבינלאומית, שתחזיר את האדם לאדמת הירח – והפעם לצמיתות.
ב-11 בדצמבר 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי המורה לנאס"א להנחית שוב בני אדם על אדמת הירח, ובכללם – לראשונה – אסטרונאוטית אישה, עד שנת 2024. ראש נאס"א דאז ג'ים בריידנסטין הודיע כי לתוכנית החדשה יקראו ארטמיס, על שם אלת הירח במיתולוגיה היוונית, אחותו של אפולו, אל השמש. כמנהגם של הממשלים בארצות הברית, ממשלו של הנשיא החדש ג'ו ביידן הותיר את התוכנית על כנה, ואף הגדיל את תקציבה. ביידן גם הורה לסוכנות החלל לכלול לראשונה בצוות הנחיתה על הירח אסטרונאוט אפרו-אמריקני.
משימות ושלבים בתוכנית ארטמיס
לפי התוכנית, בקיץ 2022 ישגר משגר ה- SLS (או: Space Launch System) את החללית אוריון של נאס"א להקיף את הירח במסגרת משימת ארטמיס 1. משימה זו לא תהיה מאוישת, ומטרתה לבחון לראשונה במשימה ממשית את המערכות שפותחו. אחת הבדיקות תתמקד בהגנה מפני קרינה. במקום אסטרונאוטים בשר ודם ישבו בה שתי בובות בדמות נשים – הלגה וזוהר. זוהר תלבש את ה"אסטרוראד", אפוד הקרינה המיוחד של חברת סטמראד הישראלית, שפותח בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. הלגה, לעומתה, לא תצויד בבגד המגן המיוחד. אם החיישנים יראו כי זוהר אכן ספגה בזמן המסע פחות קרינה מזיקה מהלגה, נאס"א אולי תבחר באסטרוראד לאמצעי ההגנה עבור כל האסטרונאוטים והאסטרונאוטיות של משימות ארטמיס המאוישות. אפודים אלה יגנו עליהם בייחוד במקרה של התפרצות סולארית.
כשנתיים אחר כך, ב-2024, תצא לדרך טיסת הבכורה המאוישת של תוכנית ארטמיס, ממשגר ה-SLS, בחללית אוריון, וארבעה אסטרונאוטים בשר ודם ישוגרו למסע סביב הירח. ואילו ב-2025 (שנה אחרי היעד המקורי שקבע ממשל טראמפ) יגיע זמנה של משימת ארטמיס 3 – המשימה שתחזיר את האנושות לפני השטח של הירח.
משימת ארטמיס 3 תִמנה ארבעה אסטרונאוטים. הם ימריאו לחלל במשגר ה-SLS של נאס"א למסלול סביב הירח. שם, אסטרונאוטית ואסטרונאוט יעברו לסטארשיפ של חברת ספייס אקס (מאחר שהסטארשיפ שתשמש את אוריון לא תצטרך להיכנס מחדש לאטמוספרה של כדור הארץ, היא לא תצויד במגיני חום). הסטארשיפ תנחת בקוטב הדרומי של הירח שעה שהחללית אוריון תמשיך להקיף את הלבנה. שני האסטרונאוטים ישהו על אדמת הירח כשבוע, יערכו שם שורה של ניסויים ובין היתר יאספו דוגמית של מי קרח מהמכתשים המוצללים תמיד בקוטב הירח. לאחר השלמת המשימה ימריאו השניים מהירח בסטארשיפ, יחברו לשני חבריהם באוריון ויחזרו לכדור הארץ.
כעבור שנה תשוגר ארטמיס 4, וגם היא תנחית שני אסטרונאוטים על הירח – אבל היא תהיה גם טיסת הבכורה המאוישת של משגרי SLS מבלוק 2, שיהיו רבי עוצמה עוד יותר מקודמיהם. משגר זה יישא למסלול סביב הירח גם את אוריון וגם את מודול המגורים הראשון של הלונר גייטוויי (Lunar Gateway), תחנת החלל הירחית.
בסיס קבע על הירח כגשר למאדים
הלונר גייטויי עתידה להיות תחנה בינלאומית של נאס"א ושותפותיה – סוכנויות החלל האירופית, היפנית והקנדית. תחנת החלל הירחית מיועדת להחליף עם הזמן את תחנת החלל הבינלאומית שמקיפה כעת את כדור הארץ (ובמקומה יבואו תחנות חלל מסחריות), ולשמש פלטפורמה לחקר הירח.
אסטרונאוטים מהמדינות החברות בתוכנית יוכלו יום אחד לחיות ולעבוד בלונר גייטווי, לרדת ממנה למסעות מחקר הולכים ותכופים על פני הירח, ובהמשך גם לצאת ממנה למשימות המאוישות הראשונות למאדים. הירח ישמש למעשה מעבדה לשהות ארוכה בחלל העמוק, ובו ייבחנו ההשפעות על גוף האדם ויפותחו הטכנולוגיות הנדרשות כדי לשרוד במסע הממושך לכוכב הלכת האדום.
כך, מדי שנה תשוגר עוד משימת ארטמיס, וכל אחת תוסיף מודול חדש לתחנת החלל הירחית. בד בבד, האסטרונאוטים על פני השטח יתחילו לבנות את התשתית לבסיס הירחי – תחנת המחקר הראשונה של האנושות על עולם אחר. אסטרונאוטים של סוכנויות החלל האמריקנית, האירופית, הקנדית, היפנית וכן – אולי גם הישראלית – יחיו על הירח ומסביבו תקופות ארוכות יותר ויותר וילמדו לנצל את המשאבים המקומיים כגון מים, חמצן ודלק.
הסכמי ארטמיס ומעורבות תעשיית החלל
נכון לאפריל 2022, 18 מדינות כבר חתמו על הסכמי ארטמיס, המהווים מסגרת חוקית ליישוב הירח בכלל ולשיתוף הפעולה הבינלאומי בתוכנית ארטמיס בפרט.
האנושות מעולם לא יישבה עולם אחר, והסכמי ארטמיס נועדו להבטיח שאומות העולם לא יריבו זו עם זו על משאבים, אלא ישתפו פעולה בחקר הירח למטרות שלום, וגם ישמרו על הסביבה הירחית (בחלל ועל הקרקע) נקייה מפסולת.
ב-16 בינואר 2022 אישרה הממשלה את הצטרפותה של ישראל לתוכנית ארטמיס. בכך הפכה ישראל למדינה ה-13 שהתחייבה לגייס אמצעים ולהשתתף באופן פעיל בפרויקט השאפתני. החתימה על הסכמי ארטמיס צפויה להרחיב את דיפלומטיית החלל בכלל, ואת שיתופי הפעולה המסחריים בפרט, נוסף על שיתוף פעולה זה. ישראל תהפוך כך לשותפה במסע חסר תקדים לביסוס נוכחות אנושית קבועה בחלל העמוק – בירח ומעבר לו.
חשוב לזכור גם את החשיבות שיש לתעשיית החלל המסחרית בתוכנית ארטמיס. בתוכנית אפולו ממשלת ארצות הברית בנתה בעצמה, באמצעות ספקי משנה רבים, את כל מה שנדרש כדי להגיע לירח: את המשגר, את החללית, את רכב הנחיתה הירחי, אפילו את חליפות החלל. אפולו 17 הייתה המשימה האחרונה, מהטעם הפשוט שהעלות הגבוהה הכבידה על קופת המדינה, ובבית הלבן נאלצו להפסיק את התוכנית. הפעם מבינים בנאס"א ששום מדינה, אפילו לא ארצות הברית, לא יכולה לבסס לבדה מושבת קבע על הירח או על מאדים, וכי מאמץ זה מוכרח להיות בינלאומי ומוכרח לכלול את השוק הפרטי הגדל. לכן, לצד שותפות טבעיות כמו סוכנות החלל האירופאית, היפנית או הקנדית, בארטמיס שותפות שורה של חברות כמו ספייס אקס, רוקט לבּ ואסטרוביוטיק. אם יש עתיד לאנושות בין הכוכבים, הוא חייב לשלב תעשיית חלל מסחרית ותחרותית.
