למה לנסוע כשאפשר לטוס? הסטרטאפ הישראלי WeSpace Technologies מפתח נחתת, שתוכל לשגר את עצמה באופן אוטונומי למכתשים ולתעלות הלבה בירח – בתקווה לייצג את ישראל בתוכנית ארטמיס. WeSpace נוסדה ב-2019 על ידי עו"ד יפעת פפר ויגאל הראל, מי שעמד בראש פיתוח החללית הישראלית בראשית.
"אנחנו לא מתיימרים להחליף רוברים בעלי גלגלים", מסבירה פפר. "למרות ששטח הירח הוא כרבע משטחו של כדור הארץ, ולמרות שעברו יותר מ-50 שנה מאז נחת האדם על הירח, המידע עליו עדיין מצומצם. עד היום רק כ-5% מפני הירח מופו בצורה משמעותית. העניין הוא שרוברים בעלי גלגלים לא יכולים להיכנס למכתשים ולתעלות לבה, שחלקם בעומק 100 מטרים. הסלעים, המכתשים, התעלות – כל אלה הביאו אותנו למסקנה שעדיף לטוס מעל המכשולים. בניגוד לרוברים מתגלגלים שמפיקים אנרגיה חשמלית מפאנלים סולאריים, ולכאורה יכולים לבצע משימות ארוכות, רוברים מדלגים משגרים את עצמם באמצעות דלק שמתכלה. אבל ברמת הביצועים אין מה להשוות בין השניים. מהירות הנסיעה האופיינית של רובר נוסע הוא כ-0.1 מטרים בשנייה ואילו דלגן ירחי טס במהירות של עשרות מטרים בשנייה, ולכן רמת הכיסוי שלו גדולה בהרבה. הרובר המתגלגל הסיני, שפועל בצד הרחוק של הירח, כיסה 356 מטרים בשנה של פעילות, כמעט מטר ליום. זה לא מספיק כדי למפות אזורים נרחבים של הירח, להבין איפה לנחות, איפה לכרות משאבים ובסופו של דבר איפה להתיישב".
"נדרשת אוטונומיה מלאה"
ב-2020 שיגרה נאס"א למאדים מסוק בשם אינג'ניואיטי, שהמריא ב-2021 והפך רשמית לכלי הטיס הראשון בהיסטוריה שפועל בעולם אחר. מאז ועד היום, הרחפן המאדימי מלווה את הרובר פרסווירנס מלמעלה, ומכווין את מפעילי הרובר לממצאים מעניינים בסביבתו. אינג'ניואיטי נחשב להצלחה אדירה, והוא צפוי להפוך לסטנדרט בשיגור משימות למאדים – אבל על הירח אין אפילו את האוויר הדליל של כוכב הלכת האדום.
"הנחתת שלנו דומה בביצועיה לרחפנים שקיימים בכדור הארץ", אומר הראל, "למעט מערכת ההנעה, שהיא לא מערכת של מדחפים, שמונעים באנרגיה חשמלית, אלא מערכת של מנועים רקטיים. זאת מהטעם הפשוט שבירח אין כמעט אטמוספרה. הנחתת, ששמה 'הופלה', היא מעין דלגן – ומכאן שמה. אנחנו מפתחים משפחה של 'הופלות' – קטן, בינוני וגדול – כדי לענות על מגוון צרכים שאנחנו מזהים בשוק מבחינת כושר הנשיאה וטווח הטיסה. האתגר ההנדסי העיקרי הוא מערכת הבקרה של הרחפן, ובה אנחנו מתמקדים כעת. נדרש כאן טייס אוטונומי לחלוטין, שהרי אם אנחנו מייעדים את הופלה לאזורים שקשה להגיע אליהם, כמו תעלות הלבה או מכתשים עמוקים שבהם יש מצבורי מים, בזמן המשימה לא תהיה לכלי כל תקשורת עם כדור הארץ. "הופלה" יידרש לטוס באופן עצמאי לגמרי. כדי לעמוד באתגר, הצטרפו אלינו שני מהנדסי מערכת מנוסים, שמובילים את אחד מפרויקטי היירוט פורצי הדרך בארץ".
סוכנות החלל הישראלית משדכת טכנולוגיה ישראלית ליכולת אמריקאית
לאחר השיגור המוצלח של משימת ארטמיס 1 הלא-מאוישת בשנה שעברה, בשנה הבאה תשגר נאס"א ארבעה אסטרונאוטים בשר ודם למסע סביב הירח במשימת ארטמיס 2. ואילו ב-2025 תשוגר ארטמיס 3, שבמסגרתה שניים מהאסטרונאוטים – לרבות האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט השחור הראשון – יעברו לסטארשיפ של חברת ספייס אקס וינחתו על הירח, לראשונה מאז משימת אפולו 17 ב-1972.
אולם להבדיל מתוכנית אפולו, תוכנית ארטמיס נועדה לבסס נוכחות אנושית קבועה בקוטב הדרומי של הירח – תחנת המחקר הראשונה של האנושות על עולם אחר. מדי שנה תשוגר משימת ארטמיס נוספת, שבין היתר תבנה תחנת חלל בינלאומית במסלול סביב הירח, ואסטרונאוטים של סוכנויות החלל האמריקנית, האירופית, הקנדית, היפנית וכן – אולי גם הישראלית – יחיו על ומסביב לירח לתקופות ארוכות יותר ויותר, כשהם לומדים לנצל את המשאבים המקומיים כמו מים, חמצן ודלק. 24 מדינות כבר חתמו על הסכמי ארטמיס, המהווים מסגרת חוקית ליישוב הירח בכלל ולשיתוף הפעולה הבינלאומי בתוכנית ארטמיס בפרט – ומדינת ישראל ביניהן.
"מה יש בירח?" שואלת פפר. "בירח יש מי קרח, החשובים מאוד לשימוש כדלק לחלליות ונמצאים במכתשים מוצללים תמידית, יש מתכות יקרות כמו אלומיניום וטיטניום בריכוזים גבוהים, ויש יסודות נדירים שהם הכרחיים בתחומים כמו רפואה וטכנולוגיה – וכאן בכדור הארץ סין מפיקה 90% מהם. אבל כדי להגיע למשאבים הללו ולכרות אותם צריך לדעת היכן בדיוק הם נמצאים, ולכן השימוש ברובר שמסוגל להתנייד באמצעות שיגור הוא הכרחי. יש משמעות גדולה למהירות שבה משימה מכסה את השטח. לרובר על גלגלים ייקח המון זמן למצוא ריכוז של מגנזיום ולכן הכלי הראשון שצריך לאסוף מודיעין הוא הרחפן. בטווח הארוך אנחנו מקווים להיות ה"גוגל ירח", המקבילה הירחית ל"גוגל ארץ". אחרי שנאסוף את המידע, נמכור אותו למגוון רחב של שחקנים פרטיים וממשלתיים. נפתח את הירח לתחרות כמו שאילון מאסק פתח את שוק השיגורים. תוכנית ארטמיס תספק את הנחתות הירחיות, אנחנו את הדלגנים הירחיים ואת המידע שהם יאספו".
ב-WeSpace מקווים לשגר אב טיפוס של ה"הופלה" במסגרת פרויקט ארטמיס, והם כבר עובדים מול נאס"א דרך סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
"סוכנות החלל הישראלית משחקת תפקיד מכריע בחיבור בין הטכנולוגיה הישראלית ליכולת האמריקאית ", מספרת פפר. "הסכמי ארטמיס, שישראל חתמה עליהם, מהווים את הבסיס לשיתוף פעולה בין שתי סוכנויות החלל, והם פורשים מטרייה לאומית על סטרטאפים ישראלים כמונו. אנחנו רואים בפרויקט שלנו פרויקט לאומי ישראלי, ואנחנו מקווים לייצג את המדינה בכבוד – גם על הירח".
