התשובה האירופית לסטארלינק תיעזר בחברה קטנה מרחובות: ענקית החלל הצרפתית תאלס רכשה את חברת הלוויינים הישראלית גט סאט (Get SAT). בכירים בתאלס אישרו את הרכישה לאתר ברייקינג דיפנס, מבלי לנקוב במחיר ששילמו. תאלס התחייבה להמשיך ולהעסיק את 120 עובדי החברה הישראלית מרחובות.
"דרישות השוק משתנות דרמטית הודות לאילון מאסק ולספייס אקס", אמר ארון ברוסנן, נשיא חברת-הבת של תאלס טמפה מיקרוויב בראיון. "היום מחלקת ההגנה האמריקאית רוצה טרמינל קצה שיכול לתקשר עם כל מסלול, כל רשת, בכל תדר – תוך כדי תנועה".
האם אירופה תערער על ההגמוניה של מאסק?
תאלס מחפשת בימים אלה מענה אירופי למערכי הלוויינים סטארלינק וסטארשילד של ספייס אקס. סטארלינק הוא מערך הלוויינים הגדול בהיסטוריה, המונה כ-6,000 לוויינים שמספקים אינטרנט מהיר לכ-3 מיליון משתמשי קצה בכ-100 מדינות. לאור הצלחתה המסחרית של סטארלינק, ב-2021 הזמין משרד ההגנה האמריקאי מספייס אקס מערך לווייני מקביל בשם סטארשילד – לצרכים צבאיים. למערך החדש יתווספו יכולות כמו תצפיות באור וברדיו, מעקב אחר מטרות והתרעה מוקדמת מפני שיגור טילים. מאחר שלווייני הסטארשילד פועלים כלהק אחד נמוך, הם מספקים מודיעין מקיף יותר וברזולוציה טובה יותר מלווייני ריגול "מסורתיים" – וכן קשה יותר לשבש את פועלם. עשרות לווייני סטארשילד ראשונים כבר שוגרו, ומאות נוספים צפויים להצטרף אליהם בשנים הקרובות.
אלא שאירופה לא יכולה להסתמך על רצונו הטוב של אילון מאסק, לא בתחום התקשורת ולא בתחום הביטחון. עם פרוץ המלחמה באוקראינה, מאסק פתח את סטארלינק במדינה – ואף תרם 20,000 טרמינלים. סטארלינק אפשר לצבא ולאזרחי אוקראינה להשתמש בשירותים חיוניים כמו תקשורת אינטרנט, למשל לצורכי ניווט ואיכון לווייני (GPS) גם במקרה של תקיפה פיזית של תשתיות וגם במקרה של תקיפת סייבר. אולם ב-2022, מאסק סירב לבקשת צבא אוקראינה לפתוח את השירות כדי לתקוף את חצי האי קרים – ובכך סיכל למעשה את המתקפה.
באיחוד האירופי למדו את הלקח, וכעת הם רוצים להרים מערך לוויינים עצמאי משלהם, שייקרא IRIS² (קיצור של Infrastructure for Resilience, Interconnectivity and Security by Satellite). המערך האירופי – בפיתוח משותף של ענקיות אירופיות כמו תאלס, אריאנספייס, איירבוס ודויטשה טלקום – יענה על צרכי התקשורת והביטחון של היבשת, ובמקביל ינסה לאתגר את ההגמוניה הכמעט מוחלטת של ספייס אקס בשוק האינטרנט הלווייני העולמי.
לעבור מגובה 500 ק"מ ל-35,000 ק"מ באלפיות השנייה
איך כל זה קשור לחברה קטנה מרחובות? ובכן, עד לא מזמן לווייני תקשורת ותצפית היו עצמים יחסית גדולים, כבדים ו"נייחים" שהקיפו את הארץ ממסלול גאוסטציונרי (GEO), כלומר מגובה של כ-36,000 ק"מ מעל פני הים – והיה אפשר לכוון אליהם אנטנה רגילה וקבועה. היתרון של לוויינים כאלה הוא שלא צריך הרבה מהם כדי לספק כיסוי נרחב. לעומת זאת, מערכי לוויינים, כמו סטארלינק, סטארשילד ובעתיד ה-IRIS², נועדו לטוס במסלול לווייני נמוך (LEO), בגובה של כ-550 ק"מ, ומצריכים אנטנות אלקטרוניות שיודעות לאתר את הלוויין הקרוב, להתכוונן אליו ולדלג ממנו ללוויין הבא – אוטומטית ובזמן קצר. היתרון במערכים כאלה טמון במספרם הרב של לוויינים קטנים וזולים, המספקים כיסוי רחב לא פחות, רזולוציה גבוהה יותר ויתירות (אם לוויין אחד מתקלקל, האחרים מחפים על היעדרו).
כאן נכנסת לתמונה האנטנה מילי סלינג בלייד (Milli Sling Blade) פרי פיתוחה של גט סאט הישראלית. האנטנה האלקטרונית של הטרמינל מתקשרת ב-Ka-band וניתנת להתכוונן אוטומטית על לוויינים הנעים מעליו, הן במסלול לווייני נמוך (LEO), הן במסלול גאיסטוציונרי (GEO), וכן להחליף בין לוויינים ב-LEO ללוויינים ב-GEO באלפיות השנייה. הטרמינלים מתוצרת כחול-לבן מספקים כיסוי לווייני מושלם, ללא פערים או "גליצ'ים" בין להקים שונים (למשל בין סטארשילד ל-IRIS²) ובין מסלולים שונים (למשל בין סטארלינק ללווייני תצפית גבוהים יותר), גם כשהטרמינל מותקן על כלים שבעצמם נמצאים בתנועה – כמו כלי רכב, רכבות וספינות.
אנטנות אלקטרוניות הפכו בשנים האחרונות למוצר נפוץ יחסית בשל הכיסוי הוורסטילי שלהם. למילי סלינג בלייד יש עוד יתרונות. במקרה של ניסיון לחסום את האות המתקבל מהלוויין, האנטנה המתכווננת יודעת "להפנות את הגב" למקור החסימה ובכך למזער את ההפרעה לאות. הטרמינל האלקטרוני אף יודע לעצב ולקצוב את הגלים האלקטרומגנטיים שהוא משדר, מה שמאפשר לקודד את המידע באופן שיעקוף ניסיונות שיבוש או האזנה.
בעלות משוערת של 6 מיליארד יורו, מערך IRIS² הוא אחד הפרויקטים השאפתניים של אירופה בתחום תקשורת החלל. זה עדיין לא מתקרב להשקעה של ספייס אקס בסטארלינק אך זהו ניסיון לדריסת רגל בשוק המתפתח במהירות. ימים יגידו אם ענקיות החלל של האיחוד האירופי כמו תאלס ודויטשה טלקום יצליחו לתת פייט לספייס אקס, אבל דבר אחד כבר בטוח – בעוד כמה שנים אנחנו צפויים לראות טרמינלים מתוצרת כחול-לבן על בתים, מתקני תשתית וכלי רכב בכל רחבי היבשת.