יחסית לגלקסיה העצומה, אנחנו בני האדם מושבה של חיידקים שהתפתחה מתחת לכיור מטבח, אי שם באחת מדירותיו של גורד שחקים. אנחנו טסים לחו"ל פעם בשנה, אבל רובנו אפילו לא נספיק לבקר בכל חלקי הכיור. פעם אחת, בשנות השישים והשבעים, מעטים מקרבנו הרחיקו לכת ועופפו מרחק אדיר עד לברז הכיור האפור – ויש מיעוט שעדיין משוכנע שזו הייתה תרמית, קונספירציה גדולה, פשוט כי כמעט לא הגיוני וקשה לתפוס, שמישהו אי פעם ירחיק לכת עד לברז הכיור.
אבל על המוגבלויות האנושיות אנחנו מפצים באמצעות טכנולוגיה. אמנם טרם זכינו לראות את האדם הראשון נוחת על מאדים, אבל זה באמת לא חשוב כשחושבים לעומק על כל מה שזכינו לראות בשנים האחרונות: תמונות של נחלים במאדים, של דיונות בכוכב שביט, ושל פני השטח של פלוטו. תחשבו על זה רגע: פלוטו מרוחק מאתנו 7.5 מיליארד ק"מ. נסיעה של 75 מיליון שנה על 100 קמ"ש. ובכל זאת תמונות הגיעו מפלוטו לרשתית שלכם, מבלי שתצטרכו לקום מהכיסא.
האנושות כבר שלחה צלמים רובוטיים מטעמה לכל כוכבי הלכת במערכת השמש, ולרוב יותר מצלם אחד. אלא שיש צלמת אחת, חללית אחת, שהצליחה לעשות הרבה יותר מאשר לקצר את המרחק. כמו כל צלם גדול, היא העניקה לנו פרופורציות.
ואנחנו מדברים, כמובן, על קאסיני. ב-1997 שוגרה קאסיני מקייפ קנוורל שבפלורידה, וב-2004 היא הפכה לחללית הראשונה שנכנסה למסלול סביב שבתאי – כוכב הלכת היפה ביותר במערכת השמש. מאז ועד היום היא שבתה את לבבותיהם של שולחיה בני האדם באמצעות שורה של תמונות מעוררות השתאות. כך, למשל, ב-2013 היא צילמה את ליקוי השמש על ידי שבתאי, טבעותיו המלכותיות טובלות באור נגוהות, כאשר בתוך הטבעת השנייה נראה פיקסל לבן קטן – וזה כדור הארץ שלנו.
כעת, בתום 13 שנה של חקר שבתאי, טבעותיו וירחיו, הדלק של קאסיני הולך ואוזל, וב-15 בספטמבר היא תצלול אל הענק הגזי – ואל מותה המרהיב. וזה אכן יהיה מוות מרהיב, שכן היא תמשיך לשדר חזרה תמונות, כמעט עד הרגע האחרון.
״גילינו ערוצים, נהרות ואגמים"
כמובן, קאסיני היא לא רק יצרנית וולפייפרים מושלמים - היא גולת הכותרת בחקר כוכבי הלכת: המשימה היקרה, הכבדה והמורכבת ביותר, הן של נאס"א והן של סוכנות החלל האירופית. זו האחרונה הייתה אחראית על הגשושית הויגנס, שנפרדה מקאסיני ב-24 בדצמבר 2004, וב-14 בינואר נחתה על פני אחד מהעולמות המעניינים ביותר במערכת השמש: ירחו הגדול של שבתאי, טיטאן. הגשושית הצליחה לשדר נתונים במשך שעתיים מפני השטח העוינים של טיטאן, ובכך נכנסה לפנתאון כנחיתה המרוחקת ביותר מכדור הארץ.
רשימת תגליותיה של חללית הפלא יכולה להשתרע על פני עמודים רבים, שיגיעו מכאן עד שבתאי. הנה כמה מהחשובות ביותר: שבעה ירחים חדשים שהתגלו בתוך טבעות שבתאי עצמן, כמעין מיקרוקוסמוס לאופן שבו כוכבי לכת נוצרים מתוך דיסקות האבק של מערכות השמש; אגמי מתאן שהתגלו על הירח טיטאן – האגמים הראשונים מחוץ לכדור הארץ; גילויים של תנאים העשויים לאפשר חיים בירח הקרח אנקלדוס; והוריקנים אדירים בשני קטבי שבתאי.
״ביום שני האחרון ערכנו שיחת ועידה עם שותפים מהמעבדה להנעה סילונית של נאס"א״, מספר פרופ׳ עודד אהרונסון, ראש המרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן למדע וחבר בצוות המכ״ם של המשימה. ״זאת הייתה שיחת סיכום מרגשת. מנינו את כל התגליות לאורך כל השנים״.
בזכות המכ״ם, הצוות הצליח לחדור מבעד לענני הירח טיטאן. ״בעיניי, העולם והאקלים של טיטאן הם החלק המעניין והמדליק ביותר של משימת קאסיני-הויגנס״, אומר פרופ׳ אהרונסון. ״גילינו ערוצים, נהרות ואגמים, חלקם בגודל ימות שלמות. הראנו כיצד האגמים האלה מתייבשים ומתמלאים מחדש כתוצאה של שינויים במסלול של שבתאי, באותו האופן שבו הקרחונים בכדור הארץ נסוגים ומתקדמים במחזורי מילנקוביץ׳ - וכל זה עם מתאן נוזלי במקום מים״.
הנתונים שסיפקה קאסיני יספיקו למדעני כדור הארץ לעוד שנים רבות של מאמרים מדעיים, תיאוריות ותגליות. הם יעזרו לנו להבין טוב יותר את מערכת שבתאי, את מערכת השמש, את השדה המגנטי והאטמוספרה של כדור הארץ – ואולי אפילו לענות על השאלת השאלות: האם אנחנו לבד ביקום? לאור הממצאים המפתיעים של קאסיני, גשושיות עתידיות יישלחו לבדוק האם יש חיים מיקרוביים בעולם האוקיינוס אנקלדוס או בעולם המתאן טיטאן. גם אם הסיכויים לכך נמוכים, הם מעולם לא היו גבוהים כל כך לפני קאסיני.
קחו את אנקלדוס למשל. ב-2015 קאסיני דגמה – ואף צילמה – סילוני אדים שפורצים מהקוטב הדרומי של הירח ומיתמרים לגובה מאות קילומטרים בחלל. ואילו באפריל השנה, נאס"א הודיעה שחיישני החללית גילו מולקולות של מימן בסילונים ההם – מולקולות שמקורן בפעילות גיאותרמית בתוך האוקיינוס של אנקלדוס. כאן בכדור הארץ, פעילות גיאותרמית מקיימת מערכות אקולוגיות שלמות מתחת למים. לפני קאסיני, אנקלדוס היה עוד ירח קפוא. כיום, הוא מועמד מוביל לקיום חיים במערכת השמש.
קאסיני אינה נחה על זרי הדפנה. להפך: המדענים והמהנדסים בנאס"א מגדילים את טווח הסיכונים ככל שהחללית מתקרבת לקצה. בימים אלה, מדי שישה ימים צוללת קאסיני לרווח הריק להפתיע שבין שבתאי לטבעות שבתאי – רווח שהיא עצמה הוכיחה רק באפריל שניתן לצלול דרכו ללא חשש מסלעים ואבק. מטרת הצלילות האחרונות הללו, שנאס"א מכנה "הגרנד פינלה", היא למדוד בנפרד את שדה הכבידה של הענק וטבעותיו, ובכך "לשקול" את הטבעות, כלומר להעריך את מסתן.
זה אינו פרט טריוויה שולי, כפי שאולי נדמה. המסה של הטבעות יכולה לתת לנו אינדיקציה לגבי גילן. ככל שהטבעות מסיביות יותר, כך הן ככל הנראה עתיקות יותר – אחרת הן היו כבר נשחקות לאורך זמן, בין היתר על ידי פגיעות מטאוריטים. עד לשבוע שעבר, הקונצנזוס המדעי היה שגיל הטבעות הוא כגיל שבתאי (ומערכת השמש כולה): 4.6 מיליארד שנה. אבל הנתונים החדשים של קאסיני מצביעים על כך שהטבעות בנות 100 מיליון שנה בלבד.
הייתכן שטבעות שבתאי, הנדמות לנו כנצחיות בהדרן, נוצרו כשבכדור הארץ הסתובבו דינוזאורים? מוזר לדמיין את שבתאי ערום ועריה, אך זה ככל הנראה לא היה המצב. על מנת ליצור מערכת טבעות כה מרשימה, סביר להניח שלשבתאי היה דור קודם של ירחים רבים, ששיבוש מסלוליהם יצר סדרה של התנגשויות רבות עוצמה, וכי הטבעות שאני רואים היום הן שרידי אותן התנגשויות.
הגרנד פינלה: סופה של החללית קאסיני
יש עוד המון שאלות פתוחות לגבי מערכת שבתאי, אלא שאחרי 20 שנה בחלל, ואחרי שמשימתה הוארכה פעמיים, הדלק של קאסיני כמעט שאזל – ובנאס"א מעדיפים שלא לקחת צ'אנסים. החשש הגדול: שקאסיני תתרסק באופן לא מבוקר על טיטאן או על אנקלדוס. אם ישנם חיים באגמי טיטאן או מתחת למעטה הקרח של אנקלדוס, החללית הארצית עלולה לזהם אותם בצורות חיים עיקשות במיוחד, ששרדו את המסע המפרך ויתעוררו לחיים בסביבה החדשה – כמו דובוני מים, למשל. ואם אין חיים בעולמות הללו, אנו עלולים "לטעת" בהם חיים, ובעתיד, כשקאסיני משוכללת יותר תחקור את מערכת שבתאי, היא תמצא את אותם דובוני מים שיצאו מכאן ב-1997. לכן הוחלט לרסק את קאסיני בענק הגזי שבתאי. חיים, כפי שאנו מכירים אותם מכאן, לא יכולים לשרוד שם.
בימיה האחרונים, קאסיני תצלם שוב את טיטאן ואגמיו, את טבעות שבתאי הפנימיות ביותר, את זרם המשושה המשונה בקוטב הצפוני של שבתאי – כולם, כאמור, תגליות הרשומות על שמה. בתום הצילומים, ב-14 בספטמבר, החללית תשלח את אלבום התמונות האחרון חזרה לכדור הארץ, מרחק של כ-1.4 מיליארד קילומטרים. אפילו במהירות האור, לתמונות יידרשו שעה ו-19 דקות להגיע משבתאי למעבדה להנעה סילונית של נאס"א בפסדינה, קליפורניה.
ואחרי אלבום התמונות הזה – זהו. הצלמת הדגולה קאסיני לא תצלם תמונות נוספות. ואנחנו בכדור הארץ נוכל רק לדמיין איך ייראה מותה המהיר והאלים.
החללית תצלול במהירות 1,400 ק"מ לתוך שבתאי, כאשר הטמפרטורה שהיא תחווה צפויה לזנק בערך פי 100 בכל דקה שתחלוף, כתוצאה מהחיכוך האדיר במולקולות האטמוספרה. מאחר שהאטמוספרה העליונה של שבתאי מורכבת בעיקר מגז מימן, קאסיני לא ממש תבער – כמו מטאור בשמי כדור הארץ, למשל – אבל מהר מאוד, במרחק כ-60,000 קילומטר מליבת כוכב הלכת, הלחץ צפוי לפוצץ את מכלי הדלק של החללית. שוב, ללא חמצן, קאסיני לא בדיוק תהפוך לכדור אש, אלא תזרח בפלזמה לבנה, בעודה מתקרבת לטמפרטורות של פני השמש – בערך 5,500 מעלות צלזיוס.
מקץ ארבע דקות לערך, בשמי שבתאי לא יוותר זכר לאחד ההישגים המדעיים, הטכנולוגיים וההנדסיים הגדולים של בני האדם בני זמננו.
קראו עוד, איך זה שטבעות שבתאי לא התגבשו לכדי ירחים ומה היה קורה לחללית שהייתה מנסה לטוס בתוכן?