נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם בשבוע שעבר על צו נשיאותי שמכיר רשמית בזכויות של אנשים פרטיים לטעון לבעלות על מחצבים בחלל – כמו כריית מחצבים באסטרואידים, על הירח ועל מאדים. הצו החדש מפרש מחדש את אמנת החלל החיצון – ובא על רקע תוכנית ארטמיס להקמת בסיס קבע בקוטב הדרומי של הירח עד שנת 2028.
למי שייך היקום?
אמנת החלל החיצון, שנחתמה ב-1967 על ידי רוב מדינות העולם, מהווה את הבסיס החוקי לשימוש בחלל ובמשאביו. אלא שהאמנה נוסחה בשיא המלחמה הקרה, ולכן היא מתמקדת בשימוש של מדינות לאום בחלל למטרות שלום. כך, למשל, האמנה אוסרת על הצבתם בחלל של כלי נשק להשמדה המונית.
הקושי העיקרי שנובע מאמנת החלל החיצון נוגע לבעלות פרטית על גופים שמימיים. האמנה אוסרת מפורשות על טענות לריבונות מדינית, כך שארה"ב לדוגמא אינה יכולה לטעון שהירח הוא שטח אמריקני מאחר שאסטרונאוטים אמריקנים הגיעו אליו ראשונים.
אלא שהאמנה עמומה בכל הקשור לרכוש פרטי בחלל. במצב החוקי הקיים, כל היקום שמחוץ לכדור הארץ הוא בבחינת מים בינלאומיים: ספינות החלל והציוד עליהן הן רכוש פרטי, אבל כל מה שסביבן חופשי לשימוש על ידי כל מי שחפץ בכך.
העמימות הזאת היא משוכה משמעותית לתעשייה החדשה והגדלה של כריית מחצבים בחלל. אם חברה פרטית תיכרה מתכות יקרות מאסטרואיד, כלל לא ברור אם המתכות הללו יהיו רכושה הפרטי בכדור הארץ. יתרה מכך, לא ברור אם אדם פרטי, או חברה פרטית, יכולים לטעון לבעלות על שטח הכרייה. אפשר לדמיין, למשל, מצב שבו חללית פרטית דוגמת אסטרואיד ומגלה שהוא מכיל מתכות כמו פלטינה וטיטניום – ואז חברה אחרת משתמשת בגילוי הזה וכורה את המחצבים בעצמה.
הצו הנשיאותי של טראמפ ממשיך פרשנות ארוכת שנים בבית הלבן, לפיה אמנת החלל אינה אוסרת על כריית מחצבים. כבר ב-1977 סירבה ארה"ב – כמו שאר מעצמות החלל – לחתום על אמנת הירח המגדירה את משאבי החלל כמורשת משותפת של האנושות. ואילו ב-2015 העביר הקונגרס חוק שמאפשר לחברות אמריקניות ולאזרחים אמריקניים למכור מחצבים שניכרו בחלל. הצו הנשיאותי החדש מרחיב את הפרשנות הזאת עוד יותר, ומאפשר לטעון לבעלות גם על שטח הכרייה עצמו.
בדרך לירח
הצו החדש בא על רקע תוכנית ארטמיס של נאס"א, להנחתת אדם על הירח עד 2024 ולביסוס יישוב קבע בקוטב הדרומי של הירח עד 2028. כדי לממש את השאיפות הללו, נאס"א תצטרך להנדס ליישוב גישה למאגרי מי הקרח המפוזרים במכתשים המוצללים של הירח. תחת החוק הבינלאומי הקיים, מדינות אחרות יכולות לבקש גישה חופשית למים שנאס"א – או כל חברה פרטית שתעבוד איתה, כמו ספייס אקס למשל – תשאב מהירח. תחת הצו החדש, המים, החמצן וכל שאר המשאבים שיימצאו בירח יישארו בבעלות בלעדית של המוצא הראשון.
640px-Entering_a_Lunar_Outpost.jpg
עיתוי פרסום הצו הנשיאותי, שלפי מקורות בבית הלבן הוכן במשך שנה שלמה, אינו מקרי. האמריקנים פרסמו את הצו יחד עם הפרסום ב-2 באפריל של התוכניות ליישוב הירח במסגרת ארטמיס – ויחד עם דחיית הכינוס הבא של ועדת האו"ם לשימוש בחלל לצרכי שלום (COPUOS), הגוף הבינלאומי שאחראי על יישום אמנת החלל החיצון, שחברה בו גם ישראל. תת-הוועדה החוקית, שהייתה עתידה להתכנס בסוף מארס, דחתה את ישיבתה הבאה לאוגוסט בשל מגפת הקורונה.
בזמן הזה, הבית הלבן מתכוון לנסות ולהגיע להסכמים דו-צדדים ורב-צדדיים עם מעצמות חלל נוספות על בסיס תוכנית ארטמיס והצו הנשיאותי – וכך לעקוף את האו"ם.
"לאמריקנים צריכה לעמוד הזכות לחקר מסחרי, להשבה ולשימוש במשאבי החלל החיצון", נכתב בצו הנשיאותי. "מבחינה חוקית ופיזית, החלל החיצון הוא מרחב ייחודי לפעילות אנושית, וארה"ב לא רואה בו שטח בינלאומי נייטרלי".