תוך חמישה ימים בלבד, מיום שני עד חמישי השבוע, לא פחות מתשעה אסטרואידים יחלפו במרחק של עד מיליוני קילומטרים ספורים מכדור הארץ. אלה אמנם מרחקים אדירים (לשם השוואה, המרחק הממוצע בין הירח לארץ הוא כ-400,000 ק"מ) ולא נשקפת סכנת התנגשות, אך במונחים קוסמיים, במערכת השמש העצומה שלנו אלה גם לא מרחקים גדולים במיוחד.
לדוגמה, כבר הלילה, בין שלישי לרביעי, שני אסטרואידים יחלפו בזה אחר זה ממרחק בטוח מכדור הארץ: האסטרואיד 45RM 1999 יחלוף במרחק של קצת פחות מ-3 מיליון ק"מ מאיתנו וכמה שעות אחריו האסטרואיד 2016 DV1 יעבור במרחק 1.5 מיליון ק"מ. הראשון הוא גם הגדול מבין השניים, עם קוטר מוערך בין 350 ל-780 מטרים, בערך כגודל בניין הקפיטול בוושינגטון. אלה ממדים גדולים למדי לאסטרואיד וליתר דיוק: הוא גדול מ-90% מהאסטרואידים שאנו יודעים עליהם. אם 45RM 1999 אי פעם יפגע בכדור הארץ במהירות 20 ק"מ לשניה – הוא צפוי לחולל נזק ממשי. למרבה המזל, זה לא יקרה הלילה, וגם לא במאות השנים הקרובות.
2016DV1_anim.gif
אז מה קרה שיש ריכוז כזה של מעברי אסטרואידים בזמן כה קצר? הצצה בשמם הקטלוגי, הכולל את שנת גילוי האסטרואיד, מעיד על כך שבשנים האחרונות נאס"א וגופים אחרים סורקים ביסודיות את השמיים ומאתרים יותר ויותר עצמים שעלולים להוות סכנה לכדור הארץ. אנחנו שומעים על יותר אסטרואידים – ועל יותר מעברים קרובים של אסטרואידים – כי סוכנויות החלל משקיעות משאבים רבים בגילויים, ומשום שהשתכללות הטלסקופים מאפשרת לנו לגלות אותם ממרחקים הולכים וגדלים.
כך, ב-2018 נמצא כי לאסטרואיד 2018 VP1 סיכוי של 0.41% לפגוע בכדור הארץ ב-2 בנובמבר 2020. בדיעבד גם הסיכוי הקטן הזה לא התממש והאסטרואיד ממילא לא היווה סכנה ממשית: קוטרו היה בין 2 ל-4 מטרים, והוא פשוט היה נשרף בשמיים. מה שמרשים בסיפור הזה, הוא שאסטרונומים הצליחו לזהות אסטרואיד בגודל שבין מקרר למכונית קטנה, במרחק של (תחזיקו חזק) כ-450,000 ק"מ מכדור הארץ! האסטרואידים הקטנים ביותר שהתגלו עד כה הם 2008 TS26 ו-2011 CQ1 – גודלם מטר אחד בלבד.
אז כן, אפשר לנשום לרווחה שכן כל האסטרואידים שחולפים בימים אלה "בסמוך" לכדור הארץ אינם מהווים סיכון אך הסיפור שהם מספרים אינו מידת הסכנה, אלא קצב איתור גרמי השמיים המסחרר. ארבעה מהם התגלו מאז תחילת 2021. למעשה מדי שבוע מתגלים עוד כ-30 אסטרואידים. נכון להיום אנחנו יודעים על כ-25,000 אסטרואידים קרובי-ארץ, שזה בערך כפול ממספר האסטרואידים שהיו מוכרים למדע עד 2010.
nea_vs_time_chart.jpeg
קראו עוד:
- ישראל מסייעת בזיהוי אסטרואידים קרובים במיוחד, במסגרת השתתפותה במערך ההגנה העולמי
- אסטרואיד השמיד את ניו יורק — בסימולציה
- האסטרואיד ריוגו מתגלה כערמת חצץ רופפת: איך זה משפיע על מערך ההגנה מפני אסטרואידים
- האם "כוכב נופל" עלול אי פעם לנחות לכם על הראש?
- האם מה שקרה לדינוזאורים עלול אי פעם לקרות גם לנו?
ציד אסטרואידים: תרגיל ארמגדון על אפופיס
למרות קצב האיתור הגובר, צריך לזכור כי החלל הוא מקום גדול, ולפי הערכות גילינו רק כשליש מהאסטרואידים קרובי-הארץ הגדולים מ-140 מטרים, מתוך אוכלוסייה מוערכת של 25,000. קו ה-140 מטרים סומן כי לפי הערכות אסטרואידים גדולים יותר עלולים לגרום להרס גם בקנה מידה גלובלי.
לטלסקופים מבוססי-ארץ שסורקים את השמיים בחיפוש אסטרואידים יש שתי מגבלות: הם עובדים רק בלילות ורק כשאין עננים. לכן נאס"א משתמשת גם בטלסקופ החלל NEOWISE, שלא יועד למשימה זו, ומתכננת לשגר ב-2025 את NEOCam, טלסקופ חלל ייעודי לציד אסטרואידים. בעיה אחרת, המשותפת לטלסקופים מבוססי-ארץ ולטלסקופים בחלל, היא אסטרואידים שמגיעים מכיוון השמש, שקשה יותר לגלותם בגלל השמש המסנוורת.
הקונגרס האמריקאי הורה לנאס"א לגלות, לאפיין ולקטלג 90% מהאסטרואידים הגדולים עד שנת 2020, ולעקוב אחריהם. זהו יעד שהיא כבר לא תעמוד בו אך היא מתקרבת אליו. במקביל, בשיתופי פעולה בינלאומיים אסטרונומים עורכים סימולציות לגילוי ופגיעת אסטרואידים, על מנת לתרגל את ההיערכות לפגישה לא נעימה עם גוף גדול במיוחד. כבר בשבוע הקרוב, מדענים מרחבי העולם יערכו תרגיל בעת מעבר של אחד האסטרואידים המפורסמים: אפופיס.
583px-Size_of_Apophis_asteroid.jpg
7182993506_2202ffaf7d_c.jpg
התרגיל הוא למעשה חזרה גנרלית לקראת ההצגה האמיתית: ב-13 באפריל 2029 הוא "יגרד" את שכונת כדור הארץ ממרחק יחסית קטן של 31,300 קילומטרים (כעשירית מהמרחק בינינו לבין הירח). למעשה, לאחר גילויו ב-2004 נאס"א העריכה כי קיים סיכוי של 3% לפגיעה ב-2029. לו היתה מתרחשת התנגשות, הארנגיה שהיתה משתחררת מהפגיעה היתה שקולה לפיצוץ עוצמתי פי 34 אלף מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה. לכן הוא קרוי על שם אל החשיכה והרשע במיתולוגיה המצרית. מאז דויקו המודלים והסיכוי לפגיעה הוא אפסי, אך המעקב אחר אפופיס עדיין חשוב במערך ההגנה על כדור הארץ.
צריך לזכור כי רק ב-2013, וללא כל אזהרה, התפוצץ אסטרואיד זעיר בקוטר 17 מטרים מעל צ'ליאבינסק שברוסיה. גלי ההדף מהפיצוץ ניפצו חלונות ופצעו אנשים ברדיוס של עשרות קילומטרים. בנאס"א מעריכים שפיצוץ כזה צפוי פעמיים במאה שנה. ואילו חדירה של עצמים גדולים יותר לאטמוספירה של כדור הארץ מתרחשת פעם בכמה מאות או אלפי שנים. נקווה שעד אז האנושות תסיים לסרוק את שמי הלילה הקרובים לנו.