בצעד סימבולי, ב-21 ביולי התנתקה אחת משתי חלליות דרגון של חברת ספייס אקס שעוגנות כרגע בתחנת חלל הבינלאומית ועברה לרציף אחר – כדי לפנות סוף סוף מקום לחללית המתחרה: הסטארליינר של חברת בואינג. מחר בשעה 21:53 לשעון ישראל, תמריא הסטארליינר השנייה בהיסטוריה על גבי משגר מסוג אטלס 5, כשהיא לא מאוישת, ותנסה להוכיח לעולם שיש תחרות גם לספייס אקס. המבחן הזה צפוי להיות קריטי, שכן טיסת הניסוי הראשונה של סטארליינר, שנערכה ב-2019, הייתה רצופת תקלות.
אחרי סיום תוכנית מעבורות החלל ב-2011, אסטרונאוטים אמריקאים טסו לתחנת החלל על גבי חלליות ומשגרים רוסים מסוג סויוז, כאשר השיגורים נערכו דרך קבע מנמל החלל קוסמודרום בייקונור בקזחסטן. ב-2010 התקבלה החלטה עקרונית בממשל אובמה, לייחד את נאס"א למחקר מדעי – ולעודד את המגזר הפרטי לייצר את המשגרים ואת החלליות עבור האסטרונאוטים של סוכנות החלל. כך, נאס"א תתמקד בפריצת גבולות מדעיים וחלליים, ובמקביל חברות פרטיות יקבלו את ההזדמנות לפתח יכולות שיגור שישמשו גם למטרות מסחריות, כמו שיגור לוויינים ותיירות חלל.
ב-2014 העניקה נאס"א מענקי פיתוח לשתי חברות – לחברת הזנק קטנה בשם ספייס אקס על פיתוח חללית הדרגון ולענקית התעופה בואינג על פיתוח חללית הסטארליינר. בחודש מאי אשתקד שיגרה ספייס אקס את הדרגון המאויש הראשון, או דרגון 2, עם האסטרונאוטים בוב בנקן ודאג הארלי – האסטרונאוטים הראשונים אי פעם שטסו וחזרו בחללית פרטית.
היום נאס"א משתמשת דרך קבע בחלליות דרגון לשינוע בני אדם וציוד לתחנה, והפרויקט של בואינג קצת נשכח מלב. מלכתחילה התעכב פיתוח הסטארליינר הרבה מעבר ללוחות הזמנים שנקבעו עם נאס"א, כשטיסת הניסוי הלא-מאוישת הראשונה של החללית נערכה בדצמבר 2019. אלא שבעיה בשעונים הפנימיים של הסטארליינר גרמה לחללית להאמין שהיא בתמרון כניסה חזרה לכדור הארץ, ולשרוף יותר מדי דלק. כתוצאה מכך, יומיים אחרי השיגור, החללית נאלצה לנחות חזרה מבלי שעגנה בתחנת החלל הבינלאומית.
בדיעבד, מזל שצוות המשימה לא ניסה לעגון בתחנת החלל – כי התברר שהייתה תקלת תוכנה נוספת בחללית, שלא הייתה מאפשרת לה להשתמש במבעריה בעדינות וסביר להניח שהסטארליינר הייתה נהרסת בניסיון העגינה.
starliner_gallery-2021-11-960x600-nasa.jpg
5 מיליארד דולר מהקופה הציבורית
אחרי טיסת הניסוי שכמעט הסתיימה באסון, בבואינג ובנאס"א הודיעו כי בכוונתם לערוך טיסת ניסוי נוספת לפני שינסו להטיס אסטרונאוטים על גבי החללית – על חשבונה של בואינג כמובן. משלם המיסים האמריקאי שילם עד היום כ-5 מיליארד דולר על פיתוח הסטארליינר, ובנאס"א היו רוצים להראות תמורה לאגרה.
משימת ה-OFT-2 (Orbital Flight Test) תישא כ-180 ק"ג אספקה לתחנת החלל, והיא צפויה להישאר בתחנה כשבוע. בדרך חזרה לכדור הארץ, הסטארליינר תפנה מהתחנה כ-250 ק"ג פסולת וציוד ישן. אם הכול ילך כשורה, בסוף 2021 יעלו האסטרונאוטים ברי וילמור, מייקל פינקה וניקול אונפו מאן על סיפון הסטארליינר – לטיסת ניסוי מאוישת.
חללית הסטארליינר היא חללית מאוישת לשימוש רב-פעמי, שקוטרה 4.5 מטרים – קצת גדולה יותר מתא הפיקוד במשימות אפולו וקצת קטנה יותר מהחללית שנאס"א עצמה מפתחת, האוריון. עם השלמתה, הסטארליינר תהיה מסוגלת לשאת עד שבעה אסטרונאוטים ליעדים שונים במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ, כמו תחנת החלל הבינלאומית, ולשהות בחלל לתקופה של עד שבעה חודשים. החללית נבנתה כך שתתאים להרכבה על גבי המשגרים אטלס 5, הדלתא 4 או הוולקן קנטאור של יונייטד ספייס אליאנס (מיזם משותף של בואינג ולוקהיד מרטין), או, לחלופין, על גבי הפלקון 9 של המתחרה ספייס אקס.
מחזיקים אצבעות לטיסת הניסוי השנייה של הסטארליינר? נאס"א תעביר את השיגור בשידור חי.