בפעם הבאה שאתם מביטים בירח המלא עם אהוב או אהובה, תדעו לכם שבאז אולדרין שתה שם יין
פריטי רוג'ום
השף חיים כהן מדגים: איך מכינים מנת פלאפל בחלל?
40
לאכול בחלל זה קצת כמו לאכול בזמן צינון כאן, בכדור הארץ: בתנאי מיקרו-כבידה, הנוזלים מצטברים בסינוסים והלשון מתנפחת, כך שחוש הטעם נפגם. זו הסיבה שאסטרונאוטים מקבלים מזון מתובל מאוד יחסית. מנות שנשלחות לחלל מלכתחילה מיוצרות כך שיהיו מתוקות להפליא, מלוחות להגזים, חמוצות להחריד, מרירות להרוג – או כל אלה גם יחד, בשילוב קולינרי שכאן על כדור הארץ היה ללא ספק מוגזם.
אז מה אם היינו שולחים לחללית שף אמיתי שיכין לאסטרונאוטים ארוחה ישראלית מתובלת? מסתבר שזה לא כל כך פשוט לאכול ארוחה בחלל ובטח שלא קל להכין אחת.
לרגל שבוע החלל הישראלי, ביקשנו מהשף חיים כהן להדגים:
וזה לא הכל! כשאוכלים בחלל כל החוקים משתנים. חשבתם להוריד את האוכל עם קצת קולה? ובכן, כדאי שתהיו מודעים להשלכות. רוצים להבריח סנדוויץ' לחללית? זו עלולה להיות סכנה ממשית לכל הצוות! אבל יודעים מה? בואו נתחיל משאלה פשוטה אחת:
האם בסעודת חלל אפשר להעביר את המלח? הקליקו על השאלה הבאה ותדעו.
1
נימוסי חלל: האם בסעודה בחללית אפשר להעביר את המלח ומדוע חובה לאכול בפה סגור?
204
אתם אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית. בתום יום ארוך של עבודה אתם מתיישבים לאכול ארוחת ערב של אלופים, כשלפתע אחד החברים שלכם למשימה מבקש להעביר את המלח.
הכלל הראשון של אוכל בחלל: לא להעביר את המלח!
Image
בגלל תנאי המיקרו-כבידה בחלליות ובתחנת החלל, כל ניעור של מלחייה או פלפלייה יציף את החללית שלכם בגרגירים – וממילא לא יגיע לאוכל. הגרגירים האלה לא ייפלו על הרצפה אלא ימשיכו לרחף עד... ובכן, עד שתחזרו לכדור הארץ.
זה אולי נשמע לא נעים, אבל זה לא רק לא נעים – זה ממש מסוכן. קודם כל, האסטרונאוטים יכולים לנשום אותם בטעות, ולגרום נזק בדרכי הנשימה. בנוסף, גרגירים שנכנסים לעין כאן בכדור הארץ גורמים לגירוי קל ולמצמוץ בלתי רצוני, במטרה לשטוף אותם החוצה עם הדמעות. במיקרו-כבידה הגרגירים לא נשטפים החוצה עם הדמעות, כי לדמעות אין ממש כיוון ליפול אליו, ושהייה ארוכה בסביבה מרובת מלח ופלפל עלולה לשרוט את הקרנית.
למעשה, זה לא רק המלח. כל פירור בחלל הוא מוקש פוטנציאלי. לכן אסטרונאוטים משתדלים עד כמה שניתן לאכול בפה סגור, ואוכל בחלל מלכתחילה מבושל כך שלא יהיה פריך. רוצים לאכול בגט חם? תעשו את זה בפריז.
Image
אבל אין פירושו של דבר שאסטרונאוטים אוכלים אוכל תפל. קודם כל, לאסטרונאוטים יש בקבוקונים עם תמיסות מלח (בדומה לתמיסת מי הסוכר המוכרת לנו מהקפה הקר) ותבלינים נוספים. גם כאן, זכרו ליום שבו תהיו אסטרונאוטים, אי אפשר סתם לטפטף את התמיסה מחשש שהיא תיכנס לעין של מישהו (לא סבבה), אלא צריך "להזריק" את התבלינים אל המזון.
ומה יקרה אם בכל זאת תנסו להבריח איזה סנדוויץ' טוב לחלל?
2
מה יקרה אם תבריחו סנדוויץ' לחללית?
203
אתם רוצים להיות אסטרונאוטים? להבריח דברים ללא אישור זו לא התחלה טובה. אמנם לא יאסרו אתכם בחלל, כי אתם בחלל ומשטרת האוכל נמצאת, מן הסתם, בפריז, אבל ספק אם יטיסו אתכם פעם נוספת. למעשה, סנדוויצ'ים מוברחים כמעט והרגו את צוות ג'מיני 3.
מעשה שהיה כך היה: ב-1965 האסטרונאוטים גאס גריסום, מפקד המשימה, והטייס ג'ון יאנג, שוגרו למסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ במטרה לבחון את מערכת ההנעה החדשה שיום אחד תביא אסטרונאוטים לירח.
יאנג, שידע כמה גריסום אוהב סנדוויץ' קורנביף, הבריח אחד בכיס חליפת החלל שלו – ושלף אותו כשהגיעו למסלול. גריסום המשועשע חלק את הסנדוויץ' האסור עם יאנג, אבל אחרי שכל אחד לקח כמה ביסים, הם הבינו בדרך הקשה שלא משחקים עם נהלים בחלל, והחזירו את הסנדוויץ' לכיס. מעבורת החלל הקטנה התמלאה פירורים בקצב מדאיג, שהציקו לאסטרונאוטים ואיימו לשבש את המערכות האלקטרוניות החשופות.
האסטרונאוטים ננזפו, שאר האסטרונאוטים בתוכנית ג'מיני הוזהרו ובשימוע בפני הקונגרס האמריקאי(!) סגן מנהל נאס"א ג'ורג' מולר הבטיח לעם האמריקני שזה היה סנדוויץ' הקורנביף הראשון והאחרון בחלל.
להגנתם של האסטרונאוטים הפוחזים יאמר שסנדוויץ' קורנביף זה באמת טעים מאוד, ואילו אוכל חלל בשנות החמישים והשישים באמת היה באמת מגעיל.
עד כמה הוא היה מגעיל? ובכן...
3
עד כמה אוכל חלל היה מגעיל בתחילת עידן החלל, למרות השוקולד?
202
קבלו את התפריט של האדם הראשון בחלל, יורי גגארין: שלוש שפופרות, כן כמו של משחת שיניים, שתיים עם בשר טחון ואחת עם רוטב שוקולד – לקינוח. גגארין אכן היה אדם יוצא מן הכלל, כי חברו הקוסמונאוט גרמן טיטוב, האדם השני בחלל, הפך ב-1961 לאדם הראשון שהקיא בחלל. ולמקרה שתהיתם בעניין חוסר המשקל בחללית, אז כן, הקיא התפשט בכל החללית.
האמריקנים היו קצת יותר טובים במטבח החללי מהסובייטים, אבל לא בהרבה. האסטרונאוטים בתוכנית מרקורי אכלו נוזלים משפופרות אלומיניום, קוביות ביס ואבקות מיובשות. לא, הם לא אהבו את זה. האבקות לא נרטבו כראוי במים הקרים (דמיינו "מנה חמה" בלי מים חמים), ולמרות שקוביות הביס היו בגודל ביס – כל ביס שגוי יצר פירורים ברחבי המעבורת. באשר לשפופרות – זה עבד, אבל סתם היה מגעיל.
האסטרונאוטים התלוננו, וכבר בתכונית ג'מיני, שיצאה לדרך ב-1962, חלו שיפורים ראשונים. השפופרות יצאו מכלל שימוש, הקוביות כוסו בג'לטין כדי למנוע התפוררות והאסטרונאוטים יכלו לבחור את הארוחות בעצמם, מתפריט שכלל מנות כמו קוקטייל שרימפס, עוף וירקות ופודינג. כאמור, האסטרונאוטים גאס גריסום, וג'ון יאנג העדיפו להבריח סנדוויץ' קורנביף, וזה לא היה רעיון טוב, בגלל הפירורים שאיימו לשבש את המערכות האלקטרוניות החשופות והציקו לאסטרונאוטים.
לפחות עם השוקולד לא הפסיקו: האסטרונאוט אלפרד וורדן זוכר שהשותפים שלו למשימת אפולו 15, דיוויד סקוט וג'יימס אירווין הביאו איתם שוקולד מומס בתור משקה. שוקולד הוצע לאסטרונאוטים במשימות אפולו במתכונת פודינג מיובש וכמה מהבראוניז בשקיות הוואקום נשמר עד היום במוזיאון החלל הלאומי סמית'סוניאן. זה אחד מפרטי מזון החלל היחידים במוזיאון שלא שינו את צבעם עם הזמן, משום מה, אלא שלא בטוח שהיינו ממליצים לכם לטעום.
ומה עם קצת קולה לשטוף איתה את כל האוכל הזה? מסתבר שזה לא רעיון כל כך טוב...
4
מה יקרה לכם אם תשתו קולה בחלל?
201
קודם כל, לפני הקולה, צריך לדבר על משקאות מוגזים בכלל. משקאות מוגזים בחלל זה לא נעים. בכלל.
ב-1985 קוקה קולה ופפסי ייצרו פחיות מיוחדות עבור מעבורת החלל צ'לנג'ר, במטרה למנוע בריחת גזים. ניסיונות נוספים כללו את פחיות הקולה והדיאט-קולה לתחנת החלל מיר ב-1991, ואת מכונת השתייה, מותאמת החלל, שעלתה ב-1996 על סיפון מעבורת החלל אנדבר, שהציעה קולה, דיאט קולה ואת משקה האנרגיה גייטרייד.
אלה היו אחלה פרסומות לקולה ולפפסי, אבל לא אחלה משקאות לאסטרונאוטים. בתנאי מיקרו-כבידה, בועות הגז לא דוהרות לקדמת המשקה בעת הפתיחה, ומשם משתחררות ברובן לאוויר הפתוח. הן נשארות בתוך המשקה. שתיית משקה מוגז בחלל פירושה לשתות הרבה מאוד גזים. ושתיית הרבה מאוד גזים פירושה – ובכן, הרבה מאוד גיהוקים (גרפסים).
וזאת, שוב, בעיה בחלל. כאן בכדור הארץ, גזים ונוזלים מופרדים אלה מאלה במערכת העיכול: הגזים הקלים עולים למעלה, הנוזלים הכבדים יותר נשארים למטה ואנחנו מגהקים לנו בכיף. במיקרו-כבידה, לעומת זאת, אין הפרדה כזאת – וכל גיהוק הוא גיהוק רטוב, מה שנקרא בעגה המקצועית "להקיא בפה".
אז לא מומלץ לשתות בירה, אבל מספר חברות מסחריות כן מנסות לבשל בירה בחלל. שני ניסויים, שניהם בחסות החברה המסחרית של נאס"א BioServe Space Technologies, בדקו את היתכנות הרעיון, בשתי מעבורות חלל נפרדות.
התוצאה הייתה דגימה קטנה – בסך הכול 1 מ"ל בירה. לא מספיק למבחן טעימות, אבל מספיק להמשך בישול בירה מהשמרים המקוריים. ובזמן שלא ניכר כל הבדל בטעם הבירה שבושלה בחלל לעומת בירת הבקרה בכדור הארץ, מניתוח מעבדה עולה שהבירה החללית הכילה פחות שמרים וכן, שאחד מחלבוני השמרים בא לידי ביטוי יתר, ככל הנראה כתוצאה מדחק סביבתי כלשהו שעבר על השמרים.
אוקיי, אז נניח שיש לנו בירה ואנחנו ממש לא פוחדים לגהק בטירוף. עכשיו אפשר לשתות בבקשה?
5
האם מותר לשתות אלכוהול בחלל?
265
בלילה זרוע כוכבים, כששמלת הכלולות של שביל החלב פרושה על השמיים, אין אדם שלא שואל את עצמו: מה פשר הקיום? האם אנחנו לבד ביקום? ו-האם מישהו אי פעם השתכר בחלל?
Image
אז לגבי פשר הקיום, התשובה היא 42 (אפילו גוגל יודע) ובעניין החיים, אנחנו משערים שהיקום גדול ועתיק דיו כדי להכיל חיים שמקורם לא בכדור הארץ (למרות שזה טרם הוכח). לגבי השאלה השלישית, התשובה היא כן: מספר אנשים שתו אלכוהול בחלל.
כמו תמיד, שיא היקום הולך לאלפא-אסטרונאוט באז אולדרין, האדם השני שנחת על הירח והאדם הראשון ששתה אלכוהול על הירח. כן, נאס"א לא רצתה שנדע מזה, אבל בביוגרפיה שלו אולדרין חשף שהוא ערך טקס סקרמנט נוצרי רגע לפני שיצא מהנחתת – במהלכו שתה כוס יין. על הירח!
נאס"א הסתירה את המידע הזה מהציבור משתי סיבות: הפרדת דת ומדינה והתנגדות הציבור האמריקני לשתיית אלכוהול בחלל.
למעשה, לנאס"א יש ניסיון מר עם הטיפה המרה. בשנות ה-60 אוכל האסטרונאוטים היה כל כך רע, שאחד ממנהלי נאס"א ניסה לחיות על מנות אפולו במשך שלושה ימים ודיווח חזרה שהוא "איבד את הרצון לחיות". אז לאחר תלונות חוזרות ונשנות, תוכנית המזון של תחנת החלל האמריקנית הראשונה, סקיילאב, עברה שיפורים משמעותיים. לתחנה נשלחו כלי מטבח הכרחיים כמו תנור ופריזר, ולתפריט הוכנסו מנות כמו ספגטי, בשר בקר, גלידה ואפילו – אלכוהול.
האלכוהול שנבחר היה שרי אבל מעולם לא נשתה. בהרצאה פומבית, מפקד Skylab4 גרי קאר ציין באגביות ששרי עתיד להישלח לחלל במעבורת הבאה. הציבור האמריקני הזדעזע מהמחשבה שכספי המיסים שלו משמשים לשתיית אלכוהול, השרי הוצא מהתפריט ומאז נאס"א אוסרת על האסטרונאוטים שלה לשתות משקאות חריפים מחוץ לאטמוספרה.
אצל הרוסים – יכולתם לנחש – המצב שונה מאוד. לא קיים איסור על שתיית אלכוהול בחלל, וכל תוכנית רשאית לקבוע לעצמה את המדיניות. והנה, הרופאים בתוכנית תחנת החלל מיר המליצו לקוסמונאוטים על שתיית קוניאק במטרה לחזק את המטרה החיסונית. מקרה מפורסם של שתיית אלכוהול היה ב-1997, כששריפה גדולה פרצה במיר – הגדולה ביותר שאי פעם פרצה בחלל – והקוסמונאוטים כמעט שנאלצו לנטוש את תחנת החלל. לאחר שכיבו את השריפה, הקוסמונאוטים שלפו את הקוניאק "כדי להרגיע את העצבים". האסטרונאוט האמריקני ששהה בתחנה, נאמן לסוכנות החלל שלו, סירב לשתות.
Image
אז מה יקרה אם תשתו אלכוהול בחלל? מבחינה רפואית, שום דבר. נראה שאין כל הבדל בין התבשמות חללית להתבשמות ארצית. אם כבר – יש ראיות ראשוניות לכך שצריכת אלכוהול (במידה מתונה, כמובן) יכולה לעזור עם בחילות בחלל. ומבחינה פרוצדורלית? אם אתם אמריקנים – לא תטוסו שוב. אם אתם רוסים – "נה-זְדָרוֹביה!" (שזה לחיים ברוסית). ואם אתם ישראלים? ובכן, סוכנות החלל הישראלית עוד לא גיבשה מדיניות רשמית בעניין.
6