Image

 

כשאנחנו מביטים בהוד ובהדר של שמי הלילה, יש וודאי מי ששואל את עצמו: רגע, אפשר לרשום את זה בטאבו?

 

 

אז לא, אי אפשר. בפעם הבאה שסוחר חלקלק יציע למכור לכם חלקה על הירח, אתם מוזמנים להפנות אותו לאמנת החלל החיצון מ-1967. האמנה קובעת שהחלל החיצון הוא נחלת המין האנושי (סליחה חוצנים!), והוא חופשי לשימוש ולחקר כל המדינות, כל עוד השימוש הזה נעשה לצורכי שלום. הירח, כוכבי הלכת והחורים השחורים העל-מסיביים במרכזי הגלקסיות הספירליות – כל אלה של כולנו.

 

 

אמנת החלל החיצון הייתה חיונית בשלהי שנות השישים; היא מנעה את גלישת המלחמה הקרה לחלל בכך שאסרה על המעצמות להציב כלי נשק להשמדה המונית במסלול סביב כדור הארץ או לערוך ניסויים גרעיניים בחלל.

 

 

אלא שהאמנה הישנה לא ממש מספקת מענה לאתגרי המאה ה-21. לפי האמנה, כל אחד יכול לעשות בחלל ככל העולה על רוחו – כל עוד השימוש הוא לצרכי שלום. רוצים לשגר כדור דיסקו מנצנץ, שגורם לזיהום אור? אין עם זה בעיה חוקית. תפסתם את מכונית הספורט שאילון מאסק שיגר לחלל ובא לכם לקחת אותה לסיבוב? שלכם. מעבר לקו קרמן, אין לאף אחד בעלות על שום דבר. אוטופיה!

 

 

אלא שאוטופיות, כדרכן של אוטופיות, יכולות להפוך מהר מאוד לדיסטופיות. דמיינו, למשל, את התרחיש הבא: המאה ה-22 ואתם מתיישבים בקולוניית מאדים. את הבית שלכם בניתם במו ידיכם. כאן נולדו ילדיכם (המעוותים, בואו נודה, בגלל כוח המשיכה החלש). יום אחד נכנס השכן שלכם ולוקח לכם את הלפטופ, את המיטה ושניים מהילדים. לפי אמנת החלל, השכן לא עבר פה על שום חוק. כל עוד הוא לא הורס את הלפטופ או את הילדים, הם שלו ממש כפי שהם שלכם.

 

 

אבל רגע, אם כל החלל שייך לכולם – מה נעשה כשנגיע לחומרים יקרים המשייטים בחלל, כמו זהב או פלטינה?

 

 

 

Image

 

אסטרואידים הם שקים של כסף. הם מורכבים ממתכות כבדות כמו ברזל, פלטינה וזהב! בכדור הארץ שלנו המתכות הללו שקעו למעמקי האדמה אך באסטרואידים סלעיים, הן מפוזרות על פני כל הנפח. ב-2017, בנק ההשקעות גולדמן סאקס הודיע למשקיעים שאסטרואיד בגודל מגרש פוטבול עשוי להיות שווה בין 25 ל-50 מיליארד דולר בפלטינה בלבד. ויש כ-10,000 אסטרואידים כאלה ממש כאן, ליד כדור הארץ, במרחק של עד 1.3 יחידות אסטרונומיות מהשמש!

 

הבעיה: לא ברור שלי מי הכסף הזה. סעיף 2 של אמנת החלל החיצון מ-1967 קובע שאין קניין פרטי או ריבונות לאומית על אחד מגרמי השמיים. אז העובדה שאמריקאים תקעו דגל בירח אין פירושה שאפשר להוסיפו בתור הכוכב ה-51 בדגל ארצות הברית. אלא שבכל הנוגע לשימוש במשאבים בחלל במאה ה-21, האמנה מציתה ויכוח משפטי בין המדינות החתומות עליה.

 

כריית אסטרואידים פירושה פירוקו של משאב מתכלה. כלומר לקחת משהו שהיה לשימוש כולם ולמנוע מאחרים גישה אליו. ב-2017, לוקסמבורג הפכה את כריית האסטרואידים לחוקית. שנתיים קודם לכן, ב-2015, ארצות הברית העבירה חוק דומה. שני החוקים האלה מבטיחים ליזמים אמריקנים ולוקסמבורגים, שאם הם יצליחו לכרות מתכות ומינרלים מאסטרואיד – הם יהיו רשאים למכור אותם בשווקים ולשמור את הכסף לעצמם. ואילו לפי מדינות כמו רוסיה וברזיל, כריית אסטרואידים כמוה כתביעת בעלות על אסטרואיד, ומכאן שהיא לא חוקית לפי אמנת החלל החיצון. סביר להניח שהוויכוח הזה יתלהט ככל שנתקרב ליום שבו אחת המעצמות תתחיל לכרות משאבים בחלל.

 

אוקי, אז נגיד שהוצאתם גרין קארד, או לוקסמבורג קארד ופניכם מועדות לעושר השופע בחלל. מה הדבר הכי יקר שתוכלו להניח עליו את ידיכם?

 

אהבה, כמובן.

 

טוב, לא באמת. אבל אם אנחנו מדברים על משהו חומרי בחלל  שהאנושות יכולה להגיע אליו מתישהו, הרי זה האסטרואיד 433 Eros, שלפי הערכות, שווה 1.75 קווינטיליון שקל (או מיליארד מיליארדים). אם אף פעם לא ראיתם את המספר 1.75 קווינטיליון, זה נראה ככה: 1,750,000,000,000,000,000.

 

 

לפי הערכות,433 Eros  מכיל 20 מיליון טון אלומיניום, פלטינה וזהב. והוא ממש כאן, מעבר לפינה (וב"מעבר לפינה" אנחנו מתכוונים ל-218 מיליון קילומטרים בממוצע). ב-1998 הגשושית NEAR Shoemaker של נאס"א אף נכנסה למסלול סביב האסטרואיד. כרגע האסטרואיד חוצה את מסלולו של מאדים, אבל בתוך 10,000 שנה הוא עלול לשנות את מסלול ולחצות את מסלולנו ואולי אף להתנגש בנו. אבל אם תצליחו להנחית אותו בבטחה קודם לכן, או לפרק אותו ולהשתלט על חלקיו בחלל, אתם תהיו עשירים מאוד.

 

אבל 433 Eros הוא חטיף לעומת מה שמחכה לכם בחלל העמוק. תכירו את 55 Cancri e, כוכב לכת שמקיף שמש דומה לשמש שלנו בקבוצת הכוכבים סרטן, בערך במרחק 40 שנות אור מהכיסים שלכם. לפי הערכות, החום הרב והלחץ האדיר בעולם זה מספיקים כדי להפוך פחמן ליהלום. אם זה אכן המצב, כשליש מהמסה של Cancri e 55, כשלושה כדורי ארץ, הוא יהלום. במונחי השוק שלנו, עולם היהלום Cancri e 55 שווה כ-95 נוניליון שקל. אם אינכם נמנים עם הנוניליון העליון, אז 95 נוניליון שקל נראה ככה: 95,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000. 

 

כמובן, גם לו הייתם יכולים לחזור עם כל השלל הזה, בפועל סביר להניח שתרסקו את המחירים של החומרים הללו. סך כל הזהב שנחצב עד כה בכדור הארץ, למשל, הוא 180,000 טון. פלטינה היא נדירה עוד יותר, עם כמה אלפי טונות. אז יהיה לכם קשה למצוא שוק לעשרה מיליון טון זהב ופלטינה, שלא לדבר על יהלום במסה של כוכב לכת. מן הסתם כל חברה שתרצה לכרות אסטרואיד כמו 433 Eros תמצא את עצמה מול לובי משומן וממומן היטב של תכשיטנים, שלא ממש ישמחו לאפשרות שטבעת הנישואין שהם מוכרים תהיה שווה פחות מטבעת ביסלי בצל.

 

בשביל להשיג את החומרים היקרים באמת, יהיה עליכם לחשוב על החומרים הנדירים באמת... 

 

 

 

 

מה שלא תוכלו לכרות בשום אסטרואיד בסביבה, הוא אנטי-חומר, כלומר חומר שמורכב מחלקיקים בעלי מטען חשמלי הפוך. אם, למשל, אטום מימן מכיל פרוטון עם מטען חשמלי חיובי ואלקטרון בעל מטען חשמלי שלילי, אז אנטי-מימן יכיל אנטי-פרוטון (עם מטען שלילי) ואנטי אלקטרון (עם מטען חיובי). 

 

כשגרם אחד של אנטי-חומר בא במגע עם חומר רגיל, הוא משחרר אנרגיה בסדר גודל של 43 קילוטון חומר נפץ, או פעמיים וחצי האנרגיה של הפצצה האטומית "איש שמן" שהופלה על נגסקי. אנטי-חומר הוא הנשק והדלק האולטימטיבי.

 

לפי תיאורית המפץ הגדול, אמור להיווצר חומר ואנטי-חומר בכמות שווה. אם זה באמת היה כך, לא היה נשאר דבר כי החומר והאנטי-חומר היו מבטלים זה את זה. מסיבות שאינן ידועות לנו, ביקום המוקדם מאוד היה טיפה יותר חומר מאנטי-חומר, כך שכל חלקיק אנטי-חומר פגש מאז בחומר והושמד במקום, אבל נשאר מספיק חומר רגיל כדי לייצר את היקום שבו אנו חיים.

 

אם, תאורטית, הייתם מוצאים אזור ביקום שבו אנטי-חומר ניצל, בדרך נס, מהמפגש עם החומר הרגיל (ונכון להיום אין לנו עדויות שאזורים כאלו קיימים בכלל), ומוצאים דרך לאחסן גוש אנטי-חומר בבטחה (מבלי שייגע בחומר רגיל), הייתם עושים הרבה, הרבה מאוד כסף. כמה כסף? לפי הערכות, ייצורו של גרם אנטי-חומר יעלה בסביבות ה-88 מיליארד שקל. ב-1995, מאיץ החלקיקים CERN הצליח לייצר תשעה אטומי אנטי-מימן – בעלות של כמה מאות מיליוני פרנקים.

 

לא מצאתם את האנטי-יקום? לא נורא. אתם עדיין יכולים להציל את האנושות – ועל הדרך להפוך להיות עשירים כקורח. יש משהו שכולנו צריכים נואשות, והוא ממש פה מעבר לפינה.

 

 

 

 

בואו נודה באמת: בניגוד לחשבון הבנק שלכם, העולם לא זקוק לעוד טונות של זהב, המצוי בשפע באסטרואידים במערכת השמש. אף אחד לא יאבד שן כי לא היה מספיק זהב כדי להכין כתר. זהב הוא יקר משום שהוא יחסית נדיר ויש לו גם שימושים בתעשייה, אבל יש חומרים נדירים שהם באמת יקרים מפז, תרתי משמע. חומרים שאילו הייתם יכולים להביאם לכדור הארץ, הייתם יכולים להציל את העולם.

 

הכירו את הליום-3. בזמן שהליום רגיל (הליום-4) מורכב משני פרוטונים ושני נייטרונים, בהליום-3 יש רק נייטרון אחד. לכן יש מדענים המאמינים שהליום-3 הוא המפתח לגביע הקדוש של ייצור האנרגיה: היתוך גרעיני.

 

שלא כמו ביקוע גרעיני, שהוא פיצול גרעין אטום של יסודות כבדים כמו אורניום, היתוך גרעיני הוא מיזוג גרעינים קטנים לגרעינים גדולים יותר. השמש שלנו – וכל הכוכבים כמוה – מייצרת אנרגיה באמצעות היתוך גרעיני. היתוך גרעיני הוא דלק העתיד, אלא שיש בעיה אחת: מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, קבוצות מדענים מרחבי העולם שוברות את הראש בניסיון ליצור מערכת היתוך גרעיני שמשחררת יותר אנרגיה מכפי שהיא צורכת – ולא מצליחות. והסיבה לכך היא שבתגובות גרעיניות נפלטים נייטרונים שגורמים לבזבוז אנרגיה, ועל הדרך הופכים את סביבתם לרדיואקטיבית. מאחר שבהליום-3 יש נייטרון אחד פחות, בהיתוך שני אטומים של הליום-3, למשל, לא משתחרר אף נייטרון והמערכת הופכת לכדאית מבחינה אנרגטית. אם כן, הליום-3 עשוי להפוך את החלום למציאות, לשחרר את האנושות מתלותה בדלקי מאובנים ולהזניק אותנו לכוכבים – עם דלק כוכבים.

 

למרבה האכזבה, כאן בכדור הארץ הליום-3 הוא גז נדיר ביותר. השמש שלנו, שכאמור מייצרת הליום-3 כחלק מתהליך ההיתוך הגרעיני שלה, פולטת מולקולות הליום-3 כל הזמן, אלא שהאטמוספרה שלנו חוסמת את דרכן.

 

 

לירח, כידוע, אין אטמוספרה כזאת, וההליום-3 המגיע מהשמש פשוט נספג בו כבר כמה מיליארדי שנים. כ- 100 מיליון טון כבר ספוגים באדמתו. חממו את אבק הירח ל-600 מעלות צלזיוס, והאד שיצא ממנו – זה הליום-3.

 

לו הייתם ממלאים תא המטען של מעבורת חלל בהליום-3, הייתם דוחסים לשם בערך 25 טון, והמשלוח האחד הזה היה מספיק כדי לענות על כל תצרוכת האנרגיה של כל ארה"ב למשך שנה. במחירי שוק האנרגיה האמריקני, מטען כזה שווה 250 מיליארד שקל, שלא לדבר על ההפחתה המשמעותית בגזי החממה המגבירים את ההתחממות הגלובלית.

 

שלא במפתיע, סוכנויות חלל ויזמים פרטיים מרחבי העולם לוטשים עיניהם אל גז הלבנה, אבל נראה שבמרוץ לדלק כוכבים הסינים פתחו פער ניכר על מתחריהם. אם הכול יתנהל כשורה, ב-2019 תשוב הגשושית הסינית צ'אנג-אה 5 עם 2 ק"ג אדמת ירח – הדוגמית הראשונה מאז תוכנית אפולו – במטרה להתחיל לכרות את החומר בכמויות תעשייתיות כבר בעשור הקרוב.

 

לא מצאתם את דלק העתיד שיציל את האנושות? רוצים לקפל את הבסטה וזהו? נסו למכור את כדור הארץ יד שנייה. לא תאמינו כמה כסף הוא שווה.

 

 

 

 

לא צריך לכרות זהב באסטרואידים או לחפש הליום-3 בירח; כדור הארץ הוא סלע בחלל בפני עצמו, וגדול הרבה יותר מכל אסטרואיד או ירח. יש לכם מושג כמה חומרים יקרים יש בכדור הארץ?

 

ב-2012, ערוץ ההיסטוריה שידר פרק בשם "כמה שווה כדור הארץ?". לפי החישוב שלהם, אם נחבר את כל המשאבים בכדור הארץ, מזהב ועד מים, ונמכור אותם לפי שווים בשוק, נרוויח בסביבות 24,000,000,000,000,000, או קוודריליון, שקל. 

 

 

Image

 

 

לא רע, לא רע בכלל – אלא שהסכום הזה מתייחס רק למשאבים של כדור הארץ. מה לגבי כדור הארץ עצמו? נניח שהייתם יכולים לגרוט את כל כדור הארץ ולמכור את חלקיו בשוק השחור האינטרגלקטי – כמה כסף הייתם מרוויחים?

 

אבל רגע: לפני שאתם מוכרים את כדור הארץ, זה אך הוגן שקודם כל תמכרו את עצמכם. גוף האדם מכיל יסודות יקרים, כמו נחושת, ברזל וכרום. עם הצורן שנמצא בתאים שלכם, למשל, אפשר לייצר שבבי מחשב. ועם הבור ניתן לייצר פיברגלס. למעשה אין אדם אחד בעולם שאפשר להגיד עליו שהוא חסר ערך.

 

ובכן, לו הייתם יכולים לפרק את עצמכם לגורמים (תהליך שכנראה היה עולה יותר ממה שאתם שווים, אבל ניחא) ולמכור את עצמכם לתעשיות השונות, הייתם שווים קצת פחות מ-10,000 שקל. ואם הייתם שומרים על עצמכם בחתיכה אחת אבל מוכרים את כל שאר 7.5 מיליארד השכנים שלכם לחייזרים, הייתם מרוויחים 17,500,000,000,000 שקל חדש. זה לא כולל מע"מ, אבל ממילא כבר לא יהיה מי שיגבה אותו.

 

אז מרכיבי בני האדם שווים 17.5 טריליון שקל. וכמה שווים מרכיבי עולם הבית שלהם? ובכן, אם הייתם יכולים להפריד את היסודות שמרכיבים את כדור הארץ ולמכור אותם במחירי השוק של, ובכן, כדור הארץ – הייתם עושים קופה יפה של כ-56 סקסטיליון שקל. אם אף פעם לא ראיתם סקסטיליון, זה נראה ככה: 56,000,000,000,000,000,000,000.

 

לשם השוואה, סך כל ההון בעולם (מזומן, ניירות ערך, כיסאות נוח) מוערך בכמה עשרות עד מאות טריליונים. וזאת, אולי, מחשבה משונה אך מנחמת: האנושות שווה יותר מסך כל גופי האדם בעולם, אבל עדיין פחות מהעולם שבזכותו היא מתקיימת.