אם טסתם פעם במטוס נוסעים, בטח שמעתם את המושג "לחץ אוויר". אם אי פעם עקבתם אחר תחזית מזג האוויר, בטח שמעתם את המושג "לחץ ברומטרי". ואם אתם קוראים את חדשות החלל באתר שלנו, בטח שמעתם את המושג "לחץ אטמוספרי". אבל מה כל זה אומר?
אז קודם כול, תנשמו עמוק. זה הכול אותו דבר, בשמות שונים לשימושים שונים. לחץ אוויר / לחץ ברומטרי / לחץ אטמוספרי הוא פשוט רמת הצפיפות שבתערובת הגזים באוויר: ככל שרמת צפיפות החלקיקים גדולה יותר, כך גדל הלחץ שהאוויר כולו מפעיל על גופנו.
בחלל, היכן שאין כלל אוויר, הלחץ האטמוספרי הוא כמובן אפס. ככל שמתקרבים לקרקע, היכן שכוח המשיכה של כדור הארץ גדוש יותר ויותר בחלקיקי אוויר, הלחץ האטמוספרי גדל, עד שבגובה פני הים אנחנו נוהגים לומר שיש עלינו לחץ של אטמוספרה אחת. או ליתר דיוק, לחץ אטמוספרי ממוצע של 1,013 מיליבר.
מלחיץ? ממש לא. בני האדם מותאמים אבולוציונית ללחץ המתמיד הזה.
כשאנחנו חושבים על כוכבי לכת אחרים אנחנו בדרך כלל מתעניינים בהרכב האוויר שם, אבל דחיסות האוויר, ביחס לכוח הכבידה בעולם, חשובה לא פחות – אם לא יותר.
באטמוספרה הדלילה של מאדים, למשל, הלחץ האטמוספרי הוא בערך 0.6 מהלחץ בכדור הארץ. אסטרונאוט שיתהלך על מאדים עם מסכת חמצן, אך ללא חליפת לחץ, לא ישרוד יותר מכמה רגעים. הפרש הלחצים בין הגוף שלו לאוויר שסביבו יגרום לכל הגזים השונים המומסים במחזור הדם להשתחרר כבועות. בתוך שניות האסטרונאוט המסכן שלנו יפגוש גורל הדומה לזה של פחית קולה מנוערת.
אבל המוות האלים על מאדים הוא כאין וכאפס לעומת מה שצפוי לאסטרונאוט שלנו בנוגה, שהאטמוספרה הצפופה שלה מייצרת לחץ אטמוספרי של 90 אטמוספרות ארציות. עם חליפת לחץ או בלעדיה, עם בלון חמצן או בלעדיו, כשהאסטרונאוט עוצר את הנשימה או דווקא מרוקן את הריאות – על נוגה הוא פשוט יימחץ מיידית: המשקל שיופעל עליו, מכל צידי הגוף, שווה ערך ל-80 טונות בכדור הארץ.
אתם בנוגה. הבקבוק הזה בוקבק בגובה 4.2 ק"מ מעל פני הים, אחר כך הורד לגובה 2.7 ק"מ ולבסוף נמחץ לגמרי בגובה 300 מטר.
אז איך קרה שקיבלנו אטמוספרה מושלמת כל כך?