למה ארמסטרונג נבחר להיות האדם הראשון על הירח? מה היה קורה אילו ארמסטרונג ואולדרין היו נתקעים על הירח? מה קרה להם לאחר שובם לכדור הארץ?
למה ניל ארמסטרונג נבחר להיות האדם הראשון על הירח?
האדם הראשון שצעד על הירח היה מפקד משימת אפולו 11, ניל ארמסטרונג. ב-20 ביולי 1969 יצא ארמסטרונג מתא הנחיתה הירחי, "הנשר" (למעשה זהו עיטם לבן-ראש), ירד בסולם ועשה "צעד קטן לאדם, זינוק גדול לאנושות". 19 דקות אחר כך הצטרף אליו באז אולדרין, טייס הנחתת. מדוע נבחר ארמסטרונג להיות הראשון – ולא אולדרין?
בכל משימות אפולו הקודמות, וכן במשימות תוכנית ג'מיני שקדמו להן, הטייס הוא שיצא להליכת חלל, ואילו מפקד המשימה נשאר בחללית. לכן אולדרין הניח שהוא יהיה הראשון שיצא לירח. יתרה מזאת, ארמסטרונג פרש מהשירות הצבאי ב-1952, ואילו אולדרין – לפחות על הנייר – עדיין היה קצין בחיל האוויר האמריקאי. יהיה זה עלבון לחיל האוויר, חשב אולדרין, אם את הצעד הראשון יעשה אזרח.
אולדרין פצח לפיכך במסע שכנועים בנאס"א. הוא שוחח על כך עם מנהליו ועם אסטרונאוטים אחרים, כמו יוג'ין סרנן, ואפילו פנה לארמסטרונג עצמו. ארמסטרונג לא השתכנע מנימוקיו של אולדרין, ואמר שאינו מתערב בהחלטה הגורלית של נאס"א ואינו מוותר מיוזמתו על הזכות להיות הראשון.
1buz_flag.jpg
הפור נפל ב-14 באפריל, כשנאס"א הודיעה במסיבת עיתונאים שניל ארמסטרונג יהיה האדם הראשון שילך על הירח. את החלטתם תירצו מנהלי נאס"א לאולדרין במבנה הפנימי של הנחתת: הדלת נפתחת לצד של מפקד המשימה, כלומר לצד של ארמסטרונג. אבל האמת היא שהאסטרונאוטים היו יכולים פשוט להחליף מקומות בשעות הרבות שחלפו בין הנחיתה ליציאה מהנחתת.
למעשה, אולדרין לא נבחר דווקא משום שהוא היה נלהב כל כך להיבחר. אי אפשר להאשים אותו: כל אדם, ועל אחת כמה וכמה טייס בחיל האוויר, שהוא סביבה תחרותית מאוד, רוצה להיות ראשון. אולם בנאס"א הבינו את גודל המעמד ורצו שהאדם הראשון על הירח יהיה טיפוס ממלכתי ושקול, נטול אגו וגינוני כבוד. וזה היה ארמסטרונג. קולינס, טייס תא הפיקוד, שמעולם לא נחת על הירח, יכתוב לימים שאולדרין "נוטר טינה על שאינו הראשון יותר משהוא מוקיר את היותו השני".
מהי הטעות בסמל המשימה של אפולו 11?
החל ממשימת ג'מיני 5, האסטרונאוטים במשימות נאס"א השונות עיצבו את סמלי המשימה הרשמיים שלהם בעצמם.
וכך היה גם באפולו 11: מייקל קולינס עיצב את סמל המשימה, וניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו מעורבים בקבלת ההחלטות. השלושה היו מודעים מאוד לטבעה ההיסטורי של משימתם, והם הקפידו על הפרטים הקטנים ביותר בעיצוב הסמל.
לכן מעט מביך ששלושה מומחים לירח עשו טעות בסיסית כל כך: בסמל נראה צידו המואר של הירח על רקע צידו המואר של כדור הארץ, אלא שכדור הארץ צריך להיות מואר מלמעלה, לא מהצד.
2semel.jpg
עם זאת, לסמל המשימה של אפולו 11 יש הרבה צדדים יפים. האסטרונאוט ג'ים לוול, שפיקד לימים על משימת אפולו 13, הציע שבסמל יופיע עיטם לבן-ראש – הציפור הלאומית של ארצות הברית ושם רכב הנחיתה הירחי (Eagle) – וקולינס העתיק תמונה של עיטם שמצא בספר על ציפורים בהוצאת נשיונל ג'אוגרפיק. אלא שארמסטרונג ואולדרין לא אהבו את העיטם הלוחמני בעל הטפרים. אז הציע מהנדס מחשבים בשם טום וילסון, שעבד בנאס"א כמדריך הסימלוציה של אפולו 11, להוסיף ענף של זית, כסמל לשלום שהמשימה תביא לעולם. בגרסה מוקדמת אחז העיטם בענף במקורו, ולאחר מכן הוא הועבר לטפרים.
באופן כללי חברי צוות אפולו 11 הקפידו להדגיש את האוניברסליות של המשימה. כך, למשל, הם נמנעו מלכתוב את שמותיהם כמקובל על סמל המשימה – אות להיותה מאמץ משותף לכל בני האדם. ארמסטרונג אפילו התעקש שלא לכתוב Apollo XI, כלומר בספרות רומיות, ואף לא Apollo Eleven, במילה האנגלית, אלא להשתמש בספרות הערביות – 11, כדי שאנשים בני כל הלאומים יוכלו לקרוא את הסמל.
מה היה שכרם של האסטרונאוטים של אפולו 11?
ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס סיכנו את חייהם בהרפתקה הגדולה בתולדות האדם, אבל הם עשו זאת תמורת השכר הרגיל של עובדי מדינה.
כן, אסטרונאוטים הם עובדי מדינה, וכמו כל סוכן CIA או מורה לאנגלית באוהיו – הם משתכרים לפי טבלת משרתי הציבור הפדרלית האמריקאית. כמו בישראל, שכר עובדי המדינה נקבע לפי משתנים כמו ותק, דרגה צבאית ותארים אקדמיים. ארמסטרונג, הבכיר מבין השלושה, השתכר 27,401 דולר לשנה. אולדרין, קולונל (אלוף משנה) בחיל האוויר האמריקאי, השתכר 18,622 דולר לשנה. ומייקל קולינס, לוטננט (סֶגֶן) בחיל האוויר, השתכר 17,147 דולר בשנה.
3crash.jpg
זה אומנם לא מעט (שכרו החודשי של ארמסטרונג שווה ערך ל-56,000 שקל ברוטו בימינו), אבל זה גם לא הרבה במיוחד: ארה"ב השקיעה כמעט 24 מיליארד דולר כדי שארמסטרונג יתהלך על הירח במשך שעתיים וארבעים דקות, ובזמן הזה הוא הרוויח 33 דולר לשעה.
למעשה, הבירוקרטיה האמריקאית הגיעה גם לירח, וארמסטרונג, אולדרין וקולינס זכו לתוספת שכר יומית על השהייה בירח – אותה תוספת שכר שטייס רגיל בכדור הארץ מקבל עבור שהייה מחוץ לבסיס: 8 דולר ליום. וגם מתוספת אש"ל צנועה זו ניכתה המדינה את סעיף המגורים, שכן האסטרונאוטים ישנו בחללית.
במשכורת הצנועה שהרוויחו, ולנוכח הסכנות שארבו להם בירח, האסטרונאוטים של אפולו 11 לא יכלו לרכוש לעצמם ביטוח חיים. לכן הם חשבו על פתרון יצירתי.
האם לאסטרונאוטים של אפולו 11 היה ביטוח חיים?
ביטוח חיים, כמו כל ביטוח אחר, מורכב מחישובים הנגזרים מהערכת סיכונים. ואפולו 11 הייתה משימה מסוכנת מאוד. אפילו אם האסטרונאוטים היו מוצאים חברת ביטוח שתסכים לבטח אותם, העלויות, מן הסתם, היו אסטרונומיות. לפי חישוב אחד, ביטוח חיים לניל ארמסטרונג היה עולה 50,000 דולר בשנה (שהם שווי ערך ל-350,000 דולר בימינו). במילים אחרות, ביטוח החיים היה עולה לארמסטרונג כפליים ממשכורתו השנתית, שהייתה כאמור 27,401 דולר.
אי לכך ארמסטרונג חשב על פתרון יצירתי לבעיה: "מעטפות ביטוח". לפני שיצאו לירח, ארמסטרונג, אולדרין וקולינס חתמו על כמה מאות מעטפות דואר חגיגיות שהדואר האמריקאי הנפיק לרגל המאורע. השלושה הפקידו את המעטפות החתומות בידי חברם אל בישוף, וביום השיגור ניגש בישוף לסניף הדואר במרכז החלל קנדי והחתים את המעטפות בחותמת סניף הדואר המקומי. האסטרונאוטים הניחו שאם יקרה אסון, המעטפות החתומות והמתוארכות יימכרו בהרבה כסף ויספקו כך מעין ביטוח חיים למשפחותיהם. צוותי אפולו 12, 13, 14, 15 ו-16 חזרו על התרגיל וחתמו אף הם על מעטפות דואר חגיגיות, שהוחתמו ביום השיגור או ביום הנחיתה על הירח.
4Apollo-11-insurance-cover.jpg
כמובן, "מעטפות הביטוח" של אפולו שוות היום הרבה מאוד כסף. לפי הערכה אחת, מעטפת ביטוח של אפולו 11 נמכרת בכ-5,000 דולר.
מה היה קורה אילו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו נתקעים על הירח?
5moon-alone2.jpg
כל משימת חלל היא מסוכנת, אבל אפולו 11 הייתה קפיצה נחשונית והרת גורל לעבר עתיד לא ידוע.
משימות אפולו הקודמות לאפולו 11 צלחו את המסלול סביב כדור הארץ וערכו בהצלחה את כל הניתוקים, החיבורים והתמרונים שנדרשו גם מאפולו 11, למעט הנחיתה עצמה ברכב הנחיתה הירחי וההמראה חזרה לתא הפיקוד קולומביה. שני מרכיבים אלה של המשימה, שלא נוסו מעולם במציאות, עוררו דאגה רבה, ומן השניים עוררה ההמראה חזרה חרדה עזה במיוחד. במקרה של התרסקות רכב הנחיתה הירחי על הירח – העולם היה מתאבל על האסון הנורא. לעומת זאת תקלה בהמראה מהירח פירושה היתקעות בו, ובמקרה כזה היה העולם עוקב באימה אחר מותם האיטי של שני אנשים בעולם אחר.
לו המנוע של רכב הנחיתה הירחי לא היה פועל בעת ההמראה חזרה, ארמסטרונג ואולדרין היו אבודים. היה להם חמצן ל-40 שעות בלבד. קולינס לא היה יכול להנחית את חללית הפיקוד קולומביה על הירח ולחלץ את חבריו. ואפילו אם אפולו 12 הייתה ניצבת ערוכה על כן השיגור ב-24 ביולי 1969, היו חולפים עוד ימים רבים עד שהייתה מגיעה לירח ומנחיתה עליו רכב נחיתה ירחי נוסף.
למעשה, אפילו אם החמצן היה מספיק לארמסטרונג ולאולדרין, רכב הנחיתה נבנה לשני אנשים בלבד, ואסטרונאוט שלישי שהיה מנחית נחתת חלופית על הירח לא היה יכול להמריא חזרה עם ארמסטרונג ואולדרין. לשניים לא היו גלולות רעל או נשק אישי. במקרה של תקלה, נאס"א לא הייתה מסוגלת לעשות דבר למען האסטרונאוטים: קולינס היה מצווה לשוב לכדור הארץ וחבריו היו מתים בים השלווה.
בבית הלבן הכינו פרוטוקול לתרחיש הנורא מכול: ביום הנחיתה, 18 ביולי, יטלפן נשיא ארה"ב ניקסון לשתי האלמנות לעתיד, ג'נט ארמסטרונג וג'ואן אולדרין, ולאחר מכן יישא לאומה ולעולם את הנאום הזה:
6speech.JPG
"רצה הגורל שאותם גברים, שעשו את דרכם לחקור את הירח, יישארו עליו לנוח על משכבם בשלום. אותם גברים אמיצים, ניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין, ידעו שאין כל תקווה לחלצם. עם זאת, הם ידעו גם שיש תקווה לאנושות במעשה ההקרבה שלהם.
שני הגברים הללו מוסרים את חייהם למען המטרה האצילית ביותר של האנושות – חקר האמת והבנתה. בני משפחתם וחבריהם יתאבלו עליהם, אומתם תתאבל עליהם, אזרחי העולם יתאבלו עליהם, אמא אדמה תתאבל עליהם – בוכייה על שהעזה לשלוח שניים מבניה אל הלא-נודע.
במסעם הם גרמו לכל האנשים בעולם להרגיש כאיש אחד. בקורבנם, מהדקים השניים עוד יותר את הקשרים היוצרים את אחוות בני האדם. בימי קדם הביט האדם בכוכבים וראה את גיבוריו במערכות השונות. כיום אנו עושים את אותו הדבר אך גיבורינו הם אנשי התקופה, אנשים בשר ודם.
אחרים ימשיכו את דרכם וגם ימצאו את דרכם הביתה בבטחה. חיפושו של האדם לא ייחסם, אבל שניהם, שהיו הראשונים, יישארו חקוקים עמוק בלבבותינו. מי ייתן וכל אדם שיביט אל הירח בלילות הבאים ידע שיש פינה בעולם אחר שהיא לנצח של האנושות".
למרבה השמחה כל זה לא קרה, והנשר נחת והמריא חזרה בהצלחה – אבל לא בלי תקלות.
כיצד נחתה אפולו 11 על הירח?
שני לקחים חשובים יש להפיק מאפולו 11. האחד: האימונים משתלמים. השני: אף פעם אין לסמוך על מחשב (אבל על המתכנתים אפשר גם אפשר).
כשרכב הנחיתה הירחי התנתק מתא הפיקוד הקולומביה והחל בנחיתה האוטומטית, ארמסטרונג ואולדרין הבחינו שהם חולפים על פני נוף הירח – מכתשים, הרים וכדומה – כמה שניות מוקדם מהצפוי. פירושו של דבר שרכב הנחיתה הירחי שלהם טס מהר מדי, והם יהיו צפויים לנחות קילומטרים רבים ממערב לאתר הנחיתה המיועד.
חמש דקות מתחילת הנחיתה ו-1,800 מטר מעל פני הירח – אזעקה נשמעה בנשר ועל צג המחשב הבהבו הקודים 1201 ו-1202. למרבה המזל, מתכנת מחשבים בשם ג'ק גרמן שינן בעל פה את כל מספרי התקלות, ואישר ליוסטון שאין צורך לבטל את הנחיתה: אזהרות 1201 ו-1202 פירושן שהמחשב המרכזי לא עומד בעומס המטלות, ולכן הוא דוחה את המטלות הלא-קריטיות למועד עתידי. מרכז הבקרה אישר לארמסטרונג ולאולדרין להמשיך בנחיתה.
כשארמסטרונג הציץ שוב מבעד לחלון, הוא ראה שהמחשב מתכוון להנחית אותם על שדה סלעים. בהחלטה זריזה של טייס קרב העביר ארמסטרונג את השליטה לידיו והחל לנווט את הנשר לעבר מישור נקי מסלעים. בגובה 76 מטר מפני השטח גילה ארמסטרונג מכתש באתר הנחיתה החדש. בגובה 30 מטר מפני השטח, אבק הירח שהתרומם ממנועי הנשר חסם את שדה הראייה של ארמסטרונג, והוא התמקד בכמה סלעים גדולים שהזדקרו מעבר לענן האבק כדי להעריך בעזרתם את מהירות החללית. הדלק אזל במהירות, ובעת המפגש עם פני הירח נותר בנחתת דלק לכ-25 שניות טיסה נוספות בלבד.
הנחיתה הידנית של ארמסטרונג הייתה חלקה עד כדי כך, שבולמי הזעזועים ברגלי הנשר לא התכווצו כמתוכנן. לכן, הצעד האחרון של ארמסטרונג בירידתו בסולם היה גדול למדי – יותר ממטר. ארמסטרונג הציל את אפולו 11 כשהנחית ידנית חללית על עולם אחר – והוא עשה זאת בעדינות של בלרינה.
מה קרה לאסטרונאוטים של אפולו 11 לאחר שובם לכדור הארץ?
הם עברו במכס. ברצינות.
תא הפיקוד של אפולו 11, הקולומביה, צנח ב-24 ביולי בלב האוקיינוס השקט, כ-1,500 ק"מ מדרום-מערב להוואי. ספינת החילוץ – נושאת המטוסים "הורנט" – אספה את האסטרונאוטים, ויומיים אחר כך, ב-26 ביולי, היא עגנה בנמל פרל הרבור. שם התקבלו הגיבורים בטקס חגיגי ראשון בשורה ארוכה של טקסים. בהמשך יצאו האסטרונאוטים למסע הופעות ברחבי העולם, שכלל תהלוכות המוניות, ראיונות לתקשורת ומפגשים עם מנהיגים.
אבל עוד לפני כן, ב-24 ביולי, כובשי הירח נדרשו לפעולה שגרתית יותר: מילוי טופס מכס. כן, בארצות הברית חוק הוא חוק, וגם אדם שחוזר מעולם אחר נדרש להצהיר על טובין. על הטופס המשעשע חתמו שלושת האסטרונאוטים בעצמם, והם מצהירים בו שנקודת המוצא של מסעם הייתה קייפ קנדי (לימים קייפ קנוורל), יעדם הסופי הוא הונולולו ובדרך הם עצרו בתחנת הביניים הירח. תחת הסעיף "מטען" נכתב: "דוגמיות אבני ירח ואבק ירח".
8meches.jpg
זו הייתה כמובן חצי-מהתלה, במיוחד הסעיף "מצב רפואי על הסיפון שעלול לגרום להפצת מחלה". כאן הצהירו האסטרונאוטים: "ייקבע בהמשך". למעשה, מסיבה זו ממש מילאו האסטרונאוטים את טופס המכס בעודם שוהים במתקן בידוד מיוחד.
חיים על הירח: מדוע נשלחו האסטרונאוטים של אפולו 11 לבידוד לאחר שובם?
היום ברור לנו שהירח חסר חיים לחלוטין, אבל זאת חוכמה בדיעבד – ידע שרכשנו מניתוח דוגמיות הירח שהביאו עימם האסטרונאוטים של משימות אפולו 11–17, ולא נמצאה בהם כל עדות לחומרים אורגניים בסלעי הירח בעבר או בהווה.
ב-1969, לעומת זאת, האפשרות שיש חיים על הירח עדיין עמדה על סדר היום של הקהילה המדעית. משימות מאוישות ורובוטיות קודמות לירח הראו בבירור שעל הירח אין ציוויליזציה מפותחת כפי שחשבו במאה ה-19, אבל מה לגבי חיידקים או וירוסים? בנאס"א חששו מאוד מזיהום ביולוגי של כדור הארץ בנגיפים או חיידקים ירחיים.
לכן, הצוללנים שחילצו את ארמסטרונג, אולדרין וקולינס מלב ים לא מיד הושיטו להם יד – הם הושיטו להם לפני הכול חליפות בידוד ביולוגיות. תא הפיקוד קולומביה נשטף בחומר חיטוי (פולידין), והאסטרונאוטים עצמם נשטפו בנתרן תת-כלורי, המשמש לחיטוי. רק אז הועלו האסטרונאוטים למסוקים, ואלה נשאו אותם לספינת החילוץ הורנט.
9-President_Nixon_welcomes_the_Apollo_11_astronauts_aboard_the_U.S.S._Hornet.jpg
אבל גם על ההורנט לא הסתיים מסעם של האסטרונאוטים. חברי צוות אפולו 11 נשלחו לבידוד של 21 יום, תחילה במתקן נייד מיוחד שחיכה להם על סיפון ההורנט והוטס לאחר מכן – ובתוכו האסטרונאוטים – למרכז החלל ביוסטון. לחץ האוויר בתוך המתקן היה נמוך מלחץ האוויר בחוץ, ועל כן חיידקים שבתוכו לא יכלו לצאת ממנו ולהתפשט בחוץ. במתקן היו יחידות מגורים לאסטרונאוטים וציוד תקשורת ששימש את אותם לקשר עם משפחותיהם, עם עיתונאים ועם נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, שבא לביקור. אגב, ארמסטרונג, אולדרין וקולינס לא היו לבד בבידוד: את המתקן הם חלקו עם רופא צמוד ועם מהנדס, שתפקידו היה לפקח על המתקן. במתקן הקבוע ביוסטון שהה צוות רפואי, טבחים ואנשי שירות שונים – כולם התנדבו להיחשף לסכנת הדבקה. כולם גם חגגו לארמסטרונג את יום הולדתו, שחל במהלך השהייה בבידוד.
גם צוות אפולו 12 נשלח לבידוד אחרי מסעו לירח. צוות אפולו 13 לא נשלח לבידוד, שכן מעולם לא הגיע לירח, בשל תקלה שאירעה בזמן המשימה. צוות אפולו 14 היה האחרון שנשלח לבידוד, שכן לאחר מכן הובהר די הצורך שאין חיים בדוגמיות הירח.